מאמר:

על הספר אדמת אם -קלרינה פריבורקין/ חגית בת אליעזר

ד”ר קלרינה פריבורקין היא מרצה לספרות אנגלית, דרמה, וכתיבה יוצרת. באוגוסט 2022 יצא לאור ספר שיריה הראשון "אדמת אם" בהוצאת "פיוטית", בעריכת דורי מנור. קלרינה מאגדת שלוש מן השפות הרווחות בישראל: שפת האם שלה – רוסית, שפת הרצאותיה – אנגלית,  ושפת שיריה – עברית. העוצמה השפתית הזאת מיטיבה עם יצירתה. קלרינה כותבת על ילדותה באוזבקיסטאן של ברית המועצות, על העלייה עם בני משפחתה בשנת 1991, קליטתם בארץ, על התבגרותה, חיי היצירה וחיי המשפחה שלה. הספר מוקדש "לאבא היקר, באהבה אין קץ וגעגועים", ומחזיק את האם בשמו. הספר מאוזן כלפי שני ההורים: הוא כולל שירי געגועים לאבא ומצטט מדבריה של אמא.

 

שם הספר "אדמת אם" – מוצלח ביותר. הוא מהדהד ביטויים רבי משמעות "שפת אם", "אמא-אדמה", וגם מעוגן בשפת שיריה. למילה "אדמה" מופעים רבים, אותם הדגשתי בציטוטים: "לְהוֹצִיאֵנוּ מֵהָאֲדָמָה שֶׁהִצִּילָה אֶת סַבָּא וְסָבְתָּא" (עמ' 26); "הָאֲסִירִים כָּרְתוּ עֵצִים וְסָלְלוּ דְּרָכִים בָּאֲדָמָה הַקְּפוּאָה" (עמ' 36); "בְּבוֹא סְעָרָה הִתְחַפַּרְתִּי בָּאֲדָמָה" (עמ' 48); "נֶאֱחֶזֶת בָּאֲדָמָה – לִמְצֹא אֶת עַצְמִי" (עמ' 75), ואזכורים רבים של אמא – זו שלה, והיא כאמא בעצמה: "נְסִיעָה עִם אִמָּא לִירוּשָׁלַיִם לְבֵית הַדִּין הָרַבָּנִי." (עמ' 16); "שִׂיחָה עִם אִמָּא/ ... / אֲבָל אִמָּא, אַתְּ שׁוֹכַחַת!" (עמ' 41); "הָפַכְתִּי לָאֵם הַגְּדוֹלָה/ אֵלָה-אִמָּא בְּעַצְמִי" (עמ' 76).

 

שם הספר גם מתכתב, אומנם בצורה עקיפה, עם ציור הכריכה, מעשה ידיה של הציירת והאמנית הילה רם: אדום, הצבע השולט בציור, פוקד עלי לראות אָדֹם במילה "אדמת"

 

כל מתבגר, המגבש את זהותו, עלול להיתקל בקשיים, ודאי נערה, שמגיעה ארצה כי "וַאֲנַחְנוּ בָּרַחְנוּ מֵאוּזְבֶּקִיסְטָן/ וְאֵין לָנוּ לְאָן לַחְזֹר." (עמ' 14), בזמן שהסביבה טוענת כנגדה ברשעות "רוּסִים מַסְרִיחִים, תַּחְזְרוּ לְרוּסְיָה!" (עמ' 14). בכותבה על חיפוש זהות, קלרינה עושה שימוש יצירתי במושג של "חוט", שמתחרז עם "זהות". כך זה בשיר, הפותח את הספר:

 

חוּטֵי זֶהוּת

זֶהוּת בְּדוּיָה יָצַרְתִּי לִי,

זֶהוּת תְּלוּיָה עַל חוּט –

זֶהוּת שֶׁל פַּחַד מִגָּלוּת.

הִיא מְרַחֶפֶת שָׁם מֵעַל רֹאשִׁי,

עָנָן חִוֵּר וַחֲרִישִׁי,

צֵל נַעֲרָה שֶׁפַּעַם הָיְתָה

אֲנִי.

 

בבית האמצעי של השיר "תִּקּוּן לֵיל שָׁבוּעוֹת", השימוש בחוט שונה והזהות החדשה נרקמת:

 

אַךְ קַמְתִּי לִתְחִיָּה, קָרַמְתִּי עוֹר,

בְּשָׂרִי הֻכְשַׁר בְּכוּר מְבַעְבֵּעַ

אֲשֶׁר פָּרָם חוּט אַחַר חוּט אֶת זֶהוּתִי

עַד שֶׁנִּרְקַמְתִּי מֵחָדָשׁ בְּצִבְעֵי כָּחֹל לָבָן.

 

השורה "זֶהוּת שֶׁל פַּחַד מִגָּלוּת" מגדירה בחוכמה את זהות העולה בדרך השלילה. יפה צלילן של שתי השורות, הניחנות בחריזות הפנימית והחיצונית:

זֶהוּת תְּלוּיָה עַל חוּט –

זֶהוּת שֶׁל פַּחַד מִגָּלוּת.

 

עוד מצלול מתנגן בשיר הזה: "מֵעַל רֹאשִׁי/ .... וַחֲרִישִׁי", ובשירי הספר האחרים: "רֹעַ/ ... מַרְגּוֹעַ" (עמ' 11); "כְּתֵפִי/ ... גּוּפִי" (עמ' 31); "סָבָתִי/ ...וְחִידָתִי" (עמ' 39).

 

הזהות הנרקמת מוכרזת ומועמצת בשיר הבא:

 

לִבְלוּב

לֹא הָיוּ לִי מִלִּים

וְלֹא הָיוּ לִי שְׁטָרוֹת בַּכִּיס.

הָיִיתִי מְהַגֶּרֶת, הָיִיתִי פְּלִיטָה

הָיִיתִי לְעֵץ הַשָּׂדֶה.

בְּבוֹא סְעָרָה הִתְחַפַּרְתִּי בָּאֲדָמָה

וְשָׁאַבְתִּי מִמֶּנָּה חַיִּים.

נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁלֹּא אֲשַׁבֵּר.

 

גַּם כְּשֶׁקִּצְּצוּ אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי בַּמַּזְמֵרוֹת,

שַׁרְתִּי לַגֹּבַהּ וְצִמַּחְתִּי מִזְמוֹר,

וְיָדַעְתִּי:

 

יוֹם אֶחָד אֶפְרַח

וְאַפְרִיחַ אֶת הַשְּׁמָמָה.

 

יפה הצמידות של המילים "מַזְמֵרוֹת" ו-"מִזְמוֹר". השימוש בבניינים פעל והפעיל של השורש פ.ר.ח "אֶפְרַח" ו- "אַפְרִיחַ" קולע למטרה כפולה: העצמה אישית, שמביאה תועלת לחברה. ועוד הברקה לשונית: כפל המשמעות של המילה "עוֹלָה" בביטוי "קָרְבַּן עוֹלָה" בעמוד 75.

 

מבין השירים המוקדשים לאבא בשער "משפחה, שָׁם" אביא שיר עדין, זוכר ומתגעגע:

 

קֵן אַבָּא

זוֹכֶרֶת אֵיךְ

נִרְדַּמְתִּי עַל כְּתֵפֶיךָ

כָּרִית יָדִי עַל פְּנֵי רֹאשְׁךָ,

קֵן אַבָּהִי חוֹבֵק מֵעַל נָהָר הוֹמֶה

רָאשִׁים, כְּרָזוֹת, בָּלוֹנִים.

חוֹלֶמֶת בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת.

 

אַחֲרֵי שֶׁהָלַכְתָּ לְעוֹלָמְךָ

חִפַּשְׂתִּי אֶת רִכְבְּךָ בְּפִתּוּלֵי הָרְחוֹבוֹת.

קָרַחַת שְׁזוּפָה בְּנַחֲלֵי אָדָם,

עִקְבוֹת נַעֲלַיִם שֶׁל צֶבַע טָרִי

מִתְרַחֲקוֹת.

 

כִּסִּיתִי בּוֹר גַּעְגּוּעַי

בְּמִלִּים שֶׁסִּדַּרְתִּי בְּשׁוּרוֹת

קְטוּעוֹת כְּמוֹ

חַיֶּיךָ. 

 

הביטוי "קֵן אַבָּהִי" יפה ומקורי. הבית האחרון מביע רעיון מרחיק-לכת על הטרגיות הגלומה בעצם היותו של שיר קטוע-שורות.

 

שירי "אדמת אם" ניחנים בשורות רבות-יופי. אביא כאן אחדות מהן.

"פַּזְּרִי אֶת שְׂעָרֵךְ לְרַעְמָה שׁוֹאֶגֶת" (עמ' 11); "לָמַדְתִּי עִבְרִית מִתּוֹךְ הַבְּלִיל שֶׁל הַחַיִּים./ .../ הַמּוֹחַ נֶאֱחַז בְּכָל עָנָף,/ וְהַחַיִּים שֶׁצָּפוּ." (עמ' 18); "בְּתוֹךְ מֶרְחָב תְּלַת לְשׁוֹנִי/ אֲנִי מוֹצֵאת מָקוֹם." (עמ' 19); "רֵיחַ הִשָּׂרְדוּת חוֹדֵר לִנְחִירַי." (עמ' 27).

 

השירים גם מעצבים תמונות מקוריות. לדוגמא, בעמוד 12:

 

הִשְׁתַּכְשַׁכְנוּ בַּעֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת,

וּבַחֹרֶף קָפְאוּ הֶעָלִים

מִתַּחַת לַזְּגוּגִית הַכְּפוֹר,

יוֹצְרִים קוֹלָאז' אָדֹם,

צָהֹב, אָפֹר –

 

והבית האחרון של השיר "הַדֶּרֶךְ אֶל הָאֹשֶׁר" בעמוד 71:

 

 

הַתְמָרָתִי כְּאֵב לִנְשִׁימוֹת,

הִכְשַׁרְתִּי מַחֲשָׁבוֹת בְּמַיִם מְלוּחִים –

אַךְ לִפְעָמִים אֲנִי מְנַעְנַעַת בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת

אֶת סוֹרְגֵי הַחַלּוֹנוֹת

בַּתָּא הַמִּשְׁפַּחְתִּי.

 

אסיים בשיר משמח ומאיר את הדרך:

 

בְּשֶׁבַח הַשִּׂמְחָה הַפְּשׁוּטָה

יֵשׁ לְאַתֵּר אֶת הָאַהֲבָה,

לְמַסְגֵּר אוֹתָהּ בְּתוֹךְ גֻּמּוֹת שֶׁל צְחוֹק,

לְהַנִּיחַ עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן

שֶׁיִּרְאוּ כִּי טוֹב הָאוֹר הַבּוֹקֵעַ

מֵחַלּוֹנוֹת נַפְשֵׁךְ וּמִזְּגוּגִיּוֹת עֵינַיִךְ,

שֶׁיִּרְאוּ כִּי טוֹב.

 

וברוח הטובה של השיר הזה, בטרם קריאת ספר ביכורים, ניתן לראות בו הבטחה של רעננות וחדשנות. הספר "אדמת אם" מאת קלרינה פריבורקין – מקיים.