מאמר:

על פרשת ניצבים/ יצחק גוילי

פרשת ניצבים/ חומש דברים/ שבת ערב ראש השנה

הימים ימי אלול, ראשית סתיו, הקיץ גווע לאיטו, לא מוותר, תיכף ממש ערב ראש השנה, וזהו הזמן, כמו בכל שנה, לקרוא בפרשת ניצבים המובאת לקראת סוף חומש דברים סמוך לראש השנה, ומתארת את דברי הפרידה של משה רבינו מהעם ערב הכניסה לארץ ישראל, ארץ אשר אליה משה לא ייכנס.
פרשה העוסקת בעיקר בברית של עם ישראל לנצח נצחים עם יושב שמיים ובברית בינינו לבין עצמינו.
וכך נפתחת הפרשה בדברי משה רבינו:

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקב

רש"י: אתם ניצבים היום – מלמד שכינס אותם משה לפני הקב"ה ביום מותו, להכניסם בברית.

ויש פרשנים שמוסיפים ואומרים "היום" – זה ראש השנה. זה היום בו כולנו ניצבים לפני ה' אלוקינו, כפי שנאמר בפיוט לפיו:
״כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון״.

וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת, כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי ה' אלוקינו, וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם.

רש"י – ואף עם דורות העתידים להיות ..

המקרא והפרשנויות עליו נותנים לפרשה הזו עומק ניצחי מלא משמעות.

משה מכנס את כל בית ישראל, איש בל ייעדר, אף אחד לא נשאר באוהל, למעמד היסטורי.
משה מבשר להם בפרשה על העתיד כולו – חורבן וגלות, תשובה וגאולה, איסור עבודה זרה, קיבוץ גלויות, גם הפרשות הבאות הן המשך של אותו נאום, אבל לפני הכול – אחדות, ברית לאומית, אנחנו עם.
עד עתה משה רבנו ליכד אותנו, עכשיו נכנסים לארץ, יש שבטים, יש נחלות,חיוני שתהיה איזו ברית שלא תתפורר.
יש תנאים לאחדות הזו – קודם כל, כולם. אתם ניצבים היום כולכם.
ובנוסף – הלאומיות היא הדבקות בה'. זה לא שיש צד לאומי ויש דתי. אתם ניצבים היום כולכם – לפני ה' אלוקיכם. ואם לא תתייצבו מולו לא תצליחו להדביק את עצמכם בדבק אחר.

מעלה בימינו שאלות רבות על קיומינו כעם השב למולדתו, האם לציונות החילונית יש תוחלת בפני עצמה?
האם הציונות תטבע לבסוף בתוך היהדות?

משה לא מסתפק במילה כולכם אלא יורד לפרטים כדי שנבין שמדובר בבעלי תפקידים, אישי ציבור, אנשים נשואי פנים, אבל גם התינוקות, הטף, הנשים כמובן, הגרים, וגם אחרון חוטבי העצים.

החלשים בחברה הם חלק מהסיפור, כולם שותפים, התורה ניתנה לעם סגולה ולא ליחידי סגולה, זה משפט חשוב, גם ההמון נכלל במניין וגם העם הפשוט.
האינטליגנציה הדתית, גם בימינו אנו, לעתים נוקטת שעליה להיפרד מן ההמון, כך תהיה בריאה ברוחה ובמחשבתה וזוהי טעות יסודית בהבנת היהדות.

החסידות קוראת אחרת את המשפט הזה, באופן אישי יותר: אתם ניצבים היום כולכם – כל חלקי הנפש, אתה בשנה האחרונה הייתה ראשיך ושבטיך ואתה היית שואב מימך וחוטב עציך. עכשיו אתה ניצב מול ה' אלוקיך עם כל הירידות והעליות של השנה האחרונה. כל אחד שיושב פה היה ראשי שבטיכם, והיה חוטב עצים ושואב מים. אנחנו מתייצבים עם כל החלקים האלה שבתוכנו – לשנה החדשה.

ואיך ניתן לסקור הפרשה בלי מילות הסיום המופתיות:

״ כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ״

טקסט יפה ומעודד, דיברה התורה בלשון בני אדם ומסבירה לאיש הפרטי, עד האחרון, כי זה בידך ממש ללכת בדרך הישר וזאת אף כי יש לך בחירה חופשית.
הפסקה הבאה בפרשה רק מבססת עוד יותר את עיקרון הבחירה החופשית:

״רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע.״

הבחירה היא יסוד כה חשוב ובו בוחר לסיים משה את דבריו החופשיים האישיים,
לפני פרשות הסיום העוסקות בכלל העם בשירת האזינו ובברכות.

בברכת שנה טובה ומתוקה אצרף כאן שיר פרי עטי ברוח הפרשה והבית השלישי שהקמנו:

אתם ניצבים (בשלישית)

בְּשׁוּבְכֶם אֶל נַחֲלַת אֲבוֹתֵיכֶם
אַחֲרֵי גָּלוּת בַּת אַלְפַּיִם שָׁנָה,
גַּם אִם עוֹדֶנָּה הִיא חַסְרַת מְנוּחָה-
רִדְּפוּ אַחַר הַצֶּדֶק,
הִשָּׁמְרוּ מֵחָמָס וּמֵחֲשֵׁכָה,
פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם בְּשֵׁם הָאֲדָמָה
אֶל כָּל מִינֵי סוּגִים שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה.

גַּם אִם בּוֹשְׁשׁוּ גְּאֻלָּה וּמְשִׂיחִים
אַל תֵּחָפְזוּ לַעֲשׂוֹת לָכֶם אֱלֹהִים אֲחֵרִים,
אִם הִנְּכֶם חֲפֵצֵי חַיִּים,
הִשָּׁמְרוּ מְאֹד מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם
פֵּן יִהְיוּ לָכֶם אֱלִילִים אֱנוֹשִׁיִּים,
שָׂבַעְנוּ מְקַנְּאִים-
הַפַּעַם הַזֹּאת הֱיוּ מְתוּנִים בַּדִּין, בַּחַיִּים.