על הסרט ה י ו ר ד ל מ ע ל ה / עמיקם יסעור
בימוי: אלעד קיידן 105 דקות
אלעד קיידן, יליד 1979, חיפה, גדל ברמות רמז. בוגר תיכון עירוני ה. שירת בחיל התותחנים.בוגר בית
ספר לקולנוע סם שפיגל. סרטו "המנון " , באורך 36 דקות, זכה בתחרות סרטי סטודנטים בפסטיבל קאן.
2008 ובפסטיבלים במוסקבה בוקרשט, לודג' בלגיה ועוד. הסרט מתאר מסע של רווק מזדקן ברחוב יהודה
הנשיא בירושלים, ,והוא מהווה מחווה ל"בירושלים" של פרלוב ולקולנוע האיראני. כן עשה את הסרט הקצר
"והוא הלך", המתאר רגע דרמטי במהלך חופשה ביוון.היה תסריטאי. בערוץ הראשון בתוכנית סאטירית.
"רק רבע".מלמד קולנוע בתיכון בהרצליה.
התסריט נהדר ומבריק. מקורי מאוד, חכם, אינטליגנטי, רגיש ומלא אהבה לעיר. ראיתי כבר כמה
סרטים שריקעם חיפה, אך כאן בולט ביותר מקומה המרכזי של העיר. הוא מתרחש על מדרגות העיר חיפה
גבר מבוגר, העולה לחפש עגיל שאיבדה אשתו (אורי קלאוזנר) צעיר בעל שאיפות ספרותיות היורד לנמל כדי
לעזוב את הארץ ולברוח משירות מילואים (איתי טיראן).
אחד הייחודים של הסרט הוא היותו שיר הלל לחיפה. השוט הארוך בפתיחה מציג את חיפה באורח
מעניין ומיוחד. הדומיננטיות של העיר בולטת כאן לעומת סרטים אחרים על חיפה המתמקדים בעיקר
בשכונה או אזור מסוים. הבחירה במדרגות היורדות מן הכרמל העירה מזכירה גם את שם ספרה של
יהודית הנדל ,"רחוב המדרגות", שהופיע ב;1955. במאית תיאטרון החובבים בחיפה ,רוני קינן (גם
היא בוגרת עירוני ה ) יצרה ב 2000 הצגה על חיפה בשם "עיר המדרגות".
אחד מהישגי הסרט הזה הוא השילוב בין האספקט הקאמרי מינורי והליריות של התמקדות בשתי דמויות
ובין נופיה של העיר. :המדרגות, העיר התחתית, הדר הכרמל, הדר עליון, הכרמלית, מרכז פנוראמה. בית
ספר יסודי ליאו באק, השילוב האנושי כל כך בין ההומור לבין העצב. הסיטואציות המקריות כביכול המלאות
משמעות. אורי קלאוזנר ואיתי טיראן בתפקידים הראשיים. אורי קלאוזנר הרשים אותי מאוד עוד בסרטו של
אסי דיין, "שמיכה חשמלית ושמה משה" מתוך הטרילוגיה "החיים על פי אגפא," ,שמיכה חשמלית" ו"מר
באום". איכויותיו שלאיתי טיראן כבמאי וכשחקן כבר מוכרות לכול.
נודעת חשיבות ליצירות ספרותיות המתארות מקום מסוים וליצירות קולנועיות שכאלו. בין היצירות
הספרותיות העבריות מסוג זה ספריהם של מנדלי, שלום עליכם, חלק מסיפורי עגנון, שלום אש, יעקב
שבתאי, יהודית הנדל, יהודית קציר ועוד. בעולם בין היתר "טרטרן איש טרסקון" של דודה, וינסבורג אוהיו"
של שרווד אנדרסון. ספרות שלמה על הקיבוץ, אותה חקרה אורי קריץ, בתו של ראובן. ספרי
הילדות בבת גלים של אורה מורג ועוד. סרטים על פי ספרים של מרסל פאניול. סרטים רבים על העיירה
האמריקאית כמו : עיר ללא רחמים, הצגת הקולנוע האחרונה, מיסטיק ריבר ועוד
הישגו של אלעד קיידן הוא גם בכך שהנופים מדברים בעד עצמם. הוא מעמיד במרכז את ההוויה של
גיבוריו. הקאמריות יוצאת נשכרת גם על רקע ההתרחשות במרחב הציבורי ומעט בתוך בית. עברם
של הגיבורים משפיע על תודעתם ועל התנהגותם. הדיאלוג הוא חי אותנטי. אין כאן חנופה לקהל.
האור ,בו מתוארת חיפה בצילומים בסרט שלפנינו, אינו דווקא השמש הארצישראלית הבוהקת.
יש כאן מעט עכרוריות.
הממד הפילוסופי בסרט ניכר בצירוף המקריות והגורליות, במפגש בהצטלבות גורלות, במשמעותם של
נקודת זמן והמקום במסע הקצר שעורכים שני הגיבורים הראשיים, בחשבון הנפש של הצעיר ובחשבון
הנפש הנסתר של המבוגר לאחר פגישתו עם אחת הדמויות. הנושא היהודי ערבי נרמז בקיצור בשיחתו
ההזויה של אחד הגיבורים עם עורך דין ערבי שמשרדו ליד המדרגות ובו הוא מעלה את חלומו להקים מוזיאון
מיוחד בעיר. בסצנה אחרת בולטת הגישה הקומית לפגישת מחזור מתוך שיחה של המורה ותלמידו לשעבר
על אלה שסיימו. פגישת מחזור היא נושא ספרותי מעניין. עמיחי כתב על כך סיפור בתוך "ברוח הנוראה
הזאת שיצא בראשית שנות השישים. יצחק קרונזון בסיום קובץ סיפוריו השני כותב לאז הגיעו כרבים מבני
מחזורו. כאן יש משהו קומי מעניין, נקודת מבט מיוחדת בשיחה בין השניים.
מעניינת הצגת תכונת המזוכיזם של אחד הגיבורים המתעקש לחזות סמוך לביתו בסצנה אשר תסב לו
כאב. המקוריות ושאר הרוח הפילוסופי של התסריטאי מרוממים את הקומדיה העצובה הזאת מעל קומדיה
של מצבים בלבד. אולי אפשר לרות כאן מעין מסע אודיסיאה של אדם במשך יום אחד משמעותי, משהו
בתבנית יוליסס של ג'ויס..
הסרט המקורי והמיוחד הזה ריגש אותי מאוד, רוב הסקירה נכתבה בלילה לאחר הבכורה, 30
בספטמבר. עתה, מקץ 5 ימים, קיבלתי אישור להתלהבותי, כאשר קראתי ב"גלריה" של הארץ אתמול 4
אוקטובר את סקירתו של מבקר הקולנוע הנחשב מאוד גם בעיני, אורי קליין. זהו הסרט שמצא חן בעיניו
יותר משאר סרטי הביכורים הישראלים. קיבל אצלו 4 כוכבים לעומת 2 כוכבים של באבא ג'ון. אורי קליין
מציין בסקירתו,, כיצד עלה בעיניו ערכו של הסרט לאחר צפייה שנייה בו. הראשונה הייתה בפסטיבל
קאן. גם אז התלהב. הוא מציין כאן את הצגתו של הקולנוע כארכיטקטורה פיזית וקיומית. יצירה
מקורית, נבונה ומהנה שגם ההתחכמויות משולבות בה במיומנות. הצגת הנוף ההררי בפתיחה, הקולות
המזדמנים. קומדיה אפיזודית ספק ריאליסטית ספק סוריאליסטית כתובה היטב ומבוימת בכישרון ניכר.
מחמאות גם לצלם ירון שרף. יש בסרט הבטחה גדולה של יוצר מוכשר וקליין כבר סקרן לגבי סרטו הבא.
למחרת כתיבת הסקירה השיר והנספח קראתי ב,גלריה" של הארץ 6 לאוקטובר, כי הסרט זכה גם
בפרס הסרט העלילתי הטוב בין סרטי הביכורים.. מסתבר שהצדק נעשה.
נ ס פ ח
אני מביא כאן בתמצית כמה דברים מתוך הרצאתי בעמותה לתולדות חיפה ,28 במאי ,על יצירות ספרות
נבחרות שעניינן חיפה. . פעמיים בשבוע הספר 2010 ו2015 עליתי לשידור בתוכנית רדיו של משה טימור
בתיווך העיתונאי אורי שרון בדיווח על ספרים העוסקים בחיפה מתוקף עיסוקי הביבליוגראפי בנושא והיותי
מנחה פעיל של ערבי ספרות.
בין הסרטים על חיפה : ואדי, אסתר, חיפה עירנו, יום יום, כרמל, אזור מעבר , הארץ המובטחת ועוד
בבימוי גיתאי. פרשת וינשל של הפנר, פעם הייתי של נשר סודו של הנריק של רותי פרס על פי סיפור של
קנז מתוך מומנט מוזיקלי שהופיע ב 1980. יא ברעכן (של ג'אד נאמן) הוקרן בטלוויזיה 1983 עניינו מרד
הימאים .חצוצרה בוואדי של צ'פלין.,כנפיים שבורות של נ. ברגמן, חולה אהבה בשיכון ג של גביזון. אינרציה
של חגואל. סרט השיבה לחיפה, וכן סרט של זכי וכן.סרטונים קצרים של יאיר גיל ,חבר בקבוצת יוצרים סיפור
חיפאי ומרצה בחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, . כמו:: להיות חיפאי, שולחן הקפטן, מרגארוש חוזר
שנית, לסתום , וכן סרטים דוקומנטריים רבים.
