מאמר ביקורת:

אירית סולטן

ערפל קסום

על ספר השירה

הנח לערפל במקומו / גדי אלון/ הוצאת אופיר

ספר השירים החדש של גדי אלון,-"הנח לערפל במקומו," הוא ספר מעניין, מקורי ובעל קול ייחודי מאוד בשירה העברית בכללותה.

משורר החושף את היופי הזה שבעולמו הפנימי, עולמו זה עולמי, זה עולמכם, איזה עולם שברירי, כה מורכב וסבוך.

אלו מזמורי נפש, כל משפט וניקודו על הדף הלבן.

גדי אלון, מצליח להסיט הוילונות של הנפש בכל שיר כמעט.

התחושה- אני זזה עוד קצת מהערפל, עוד קצת עוזבת אותו, מניחה לו לשהות במקומו.

"משריוני נותרה רירית דקה, בוהקת בחושפנותה, ובתוכה שקית ריקה כנועה לכל משב חולף, המקמט, המלטף, הממלא, והשורף, משא בלי נסבל של עדינות מוגזמת"

("שקית ריקה" ע' 77) אני קוראת שוב ושוב את המילים והוא פורק את מחשבותיי, חשה כל תנודה ורגש. אני נפעמת, לא מצליחה להניח את הספר במקומו ועוד הארות צצות ועוד תובנות על הגלוי והנסתר, על מה שבתוך ומתחת, בתהום המכוסה.

ועוד כותב: "קיומי הדומם מכורבל בטעם לחיות, שוכב לו שלם ומובחן, ודבר לא מזיק לו להיות".( "כך" ע' 27) שירה עמוקה, ממכרת, מביאה אותי לאין ספור הבעות ופליאה, מן רגש כזה מהול בעצב, הזיכרון שבהתמודדות עם אותן מחשבות פולשניות, על הקיום, על חיינו, על כל מה שאנו יודעים, אך מודחק הכל.

גדי אלון אשר במקצועו רופא, מתמחה בפסיכיאטריה גרם לי לתהות ולדמיין, לדמיין אותו פוגש אין ספור עולמות נפש, רגשות אילמים, גועשים, משתקים, בערות לוהטות בעולמו של החולה. אני מדמיינת שכל פעם הוא פוגש את עצמו, חצי מראה של נפשו, תאטרון בני אנוש.

תוכלו למצוא את עצמכם בכל אחת מהדמויות.

הן חולות, הן פצועות, הן אנחנו שנצליח לאבד שפיות או שאיבדנו והכל מודחק עמוק.

בכל שיר שלו, מנוסחת תובנה, הבנה, "הכרתי את זה, את ההוא, את כולם, רק הדיכאון ישמור עלינו מתעתועי העולם" ("קטבים", ע' 13 )

אני מתרגשת מכל מילה שנבראת מתוך מודעות אין סופית, התבוננות לתוכו, לתוך השיגעון הנראה. כמה רעות ואהבה, אסופת שירים מיוחדת במינה, בעלת כנות רבה, מזעזעת את הנפש, מרעידה ומצמררת, כתיבה מעמקי כל הרחשים, הזדהות נפש, הבנה וחופש.

כל שיר מתוך האסופה הוא יצירה. מצאתי את עצמי עוד ועוד, האמת נשפכת ואותי היא הצליחה להציף. יש משהו ממלא בשירתו זו, המון עוצמה שמרעישה את הפנימיות, את הדיבור אל עצמך, אסופת מחשבות הישר ללב ולעצמות.