הנס הרפואי שלא מפסיק לכתוב עם מוטי לוי / יהורם גלילי
מאז שעבר אירוע מוחי קשה ועבר שיקום ממושך, מוטי לוי ממשיך ליצור ומוציא לאור ספר חדש בשם "פטריוטים מחוץ לגבולות" ושירים שאותם מלחין ומעבד המוזיקאי ניר בכר
מוטי לוי לקה לפני שש שנים באירוע מוחי קשה מאוד, שפגע בחלק גדול מיכולותיו המוטוריות. לאחר שעבר שיקום בבית לווינשטיין, שכלל מאות שעות פיזיוטרפיה, ריפוי בעיסוק ומגוון טיפולים נוספים כולל בבית החולים תל השומר, עד שכיום, למרות שהוא עודנו נזקק לסיוע ומתקשה בתפעול ידו ורגלו השמאליות, שבו אליו רוב יכולותיו והוא נעזר להליכה במקל ואף נוהג, תחת מגבלות וברכב נכים. הוא הוגדר על ידי הרופאים כנס רפואי ומאז לא מפסיק לכתוב: ספרים, שירים ותסריטים. בשנים האחרונות הוא מטופל במחלקה הסיעודית של בית החולים הגריאטרי גולדן קייר בנס ציונה.
לאחרונה יצא לאור, אחרי שלושה ספרים דיגיטליים, "פטריוטים מחוץ לגבולות" (הוצאת ניב) - ספרו החדש של מוטי לוי הכולל שלושה סיפורים מרתקים ונועזים על פטריוטים ישראלים בחו"ל. נועזות, תושייה ואומץ לב הם רק חלק מתכונות גיבורי הסיפורים. שלושה סיפורים נועזים על פטריוטים ישראלים בחו"ל. נועזות, תושייה ואומץ לב הם רק חלק מתכונות גיבורי הסיפורים.
ב"אהבה מסוכנת" מסופר על שלומי, קצין בכיר לשעבר בסיירת מובחרת בצה"ל ואיש עסקים מצליח, נקלע להתרסקות מטוס מעל חופי ערב הסעודית, והוא היחיד שניצל. מרגע זה מתחילה עלילה מפותלת ודרמטית המשפיעה על כל מהלך חייו, על בחירותיו ועל הצעדים שינקוט בדרך הביתה. "חטיפה בפירמידות" הוא מותחן מלא אקשן על החיפושים אחר שני נערים חטופים במצרים של שנות ה-80 בכוחות משותפים של שגרירות ישראל במצרים ושל משטרת מצרים. הנערים החטופים מנסים להשאיר סימנים למשטרה המחפשת אחריהם. "הגבר השרמנטי, האישה, המאהבת והחברה" עוסק בסוחר נשק ישראלי יפה תואר השוהה באפריקה ומנהל רומן עם יהודייה אמריקאית יפה, כשהסיפור מתפתח למשולש רומנטי מסקרן ומלא הרפתקאות.
מוטי, מהיכן הגיעו הרעיונות לשלושת הסיפורים המרתקים המופיעים בספרך החדש?
"יש לי כל הזמן שבעולם לכתוב, אבל מנגד הכתיבה לא מפריעה לי בחיי היום היום ואני מקפיד להיפגש עם הילדים והנכדים. הרעיונות לשלושת הסיפורים הגיעו ממקורות שונים. הרעיון לסיפור 'אהבה מסוכנת' צץ במוחי לאחר שהסתכלתי על מטפלת שטיפלה בי שהיא ערבייה אדוקה. הסיפור 'חטיפה בפירמידות' נכתב כבר ב-1985, בעקבות הסכום השלום שנחתם בין ישראל למצרים. 'הגבר השרמנטי, האישה, המאהבת והחברה' נכתב בעקבות פרשה של מרגל שריגל מישראל עבור מדינת אויב".
בימים אלו הוא מוציא סינגל חדש בשם: "הדרך לאושר" שנכתב על סיפור אמיתי שהתרחש לפני כ-15 שנה. בת זוגו באותם ימים עשתה עבורו מחווה רומנטית, שכללה את התיאור המופיע במילות השיר, כולל הוורד שהניחה על מיטתו.
לפני כחצי שנה הכיר מוטי לוי את המוזיקאי, היוצר והמעבד המוזיקלי ניר בכר, שמשתף איתו פעולה בפרויקט המוזיקלי "הפרויקט של מוטי לוי" שבמסגרתו הוא מלחין, מפיק, מעבד מוזיקלית ומקליט שירים שכתב מוטי לוי, כולל שיתוף פעולה עם מוזיקאים ומוזיקאיות נוספות המבצעים את שיריו. עד כה הוקלטו במיזם מוזיקלי זה השירים "הדרך לאושר", שאותו שרה יעל מגל, ו"אמא", שאותו שר ניר בכר.
מוטי לוי, בן 64 מנס ציונה, נולד בכפר חב"ד, גדל בשכונת מצוקה בראשון לציון, שירת שלוש שנים במשמר הגבול, הדריך נוער במצוקה כ-15 שנה ופועל למען איכות הסביבה כבר 30 שנה. מאז ומתמיד הוא עסק בכתיבה בכל הז'אנרים: פרוזה, שירה, אקטואליה וספרות מתח. הוא כותב שירים וסיפורים מגיל 14, ובמהלך השנים הוציא לאור כמה ספרים ובהם "נער עצוב" - רומן על חיי נעוריו בשכונה ועל התלאות שחווה.
לטענתו, הטיפול המסור של המטפלים השונים בגולדן קייר סייע לו בשיקום הפיזי, כשמטפלת רוחנית בשם יעל סייעה לו לקדם את היצירתיות שלו, בזכותה הוא חזר לכתוב ומאז הוא לא מפסיק. בימים אלו הוא מתמקד בעיקר בכתיבת שירים, ולכן עצבר בינתיים את כתיבת 5-4 ספרי פרוזה שהוא מתכוון להוציא לאור בעתיד. בנוסף הוא אספן גדול מאוד של בולים ויש לו אוסף ענק הכולל 60-50 אלף בולים מרחבי העולם.
מה אתה זוכר מהאירוע המוחי?
"ניגשתי לטסט לרכב, ושטף הדיבור שלי נהיה מואט. חבר ילדות שהוא מנהל מכון הטסטים העיר לי על כך, ובעצה איתו נסעתי לבית החולים הקרוב קפלן ברחובות לקבלת טיפול רפואי. בדיעבד נאמר לי שהחניתי את הרכב בחניה באלכסון, והגעתי בכוחות אחרונים למיון".
ספר בבקשה על תהליך השיקום הממושך שעברת.
"במשך כחודש הייתי מאושפז בטיפול נמרץ ובמחלקה הנוירולוגית בבית החולים קפלן. בהתחלה מלמלתי ובהמשך לא יכולתי לדבר בכלל. ידי השמאלית ורגלי השמאלית השתתקו בעקבות פגיעה מוחית בצד הימני במוח שהשלכותיה הן על הצד השמאלי של המוח. בהתחלה הרגשתי חולשה בפלג גוף שמואל עד כדי שיתוק. במיון עשו לי בדיקת סיטי כדי לבדוק האם אין דימום, ומיד לאחר מכן קיבלתי מדלל דם. זאת מכיוון שאיבחנו קריש דם חוסם באחד העורקים המזינים את המוח שלי. לצערי, רק שישה אחוזים מכל מי שמקבל מדלל דם מפתח דימום בראש, וזה מה שקרה לי. למזלי, הדימום נפסק ונספג במוח".
בתחילת השיקום הרגיש מוטי קצת מטושטש בשל הכמות הגדולה של הכדורים שנטל. "לזה צריך להוסיף את העובדה שהיו לוקחים אותי מהעגלה למיטה או למיטת הטיפולים עם מנוף. מתחילת הדרך בבית לוינשטיין הייתי עם זונדה, כי נפגעתי גם בגרון ואסור היה לי לאכול ולשתות אוכל רגיל. לקחתי את המחלה כגורל ולא נכנסתי לייאוש. הדבר אולי הכי מתסכל ומייאש היה הזונדה, שמאוד הציקה לי וגרמה לאי-שקט. לאחר תקופה קצרה התחלתי למלמל משפטים לא מובנים, ובני המשפחה קיבלו את המצב. מה שעזר להם להיות לצידי זה החיוך שהיה תמיד מרוח על פניי. לא הראיתי למשפחתי ולחבריי אפילו טיפה של ייאוש או חוסר תקוה. הלילות וחלק מהימים היו קשים מאוד, אבל הרגשתי צורך תמיד להוכיח למשפחה בעיקר. לא אתן לשום רחשי רקע להפריע לי במשימתי להוכיח לכולם שאני מסוגל".
מוטי לוי, אב לשתי בנות נשואות וסבא לשני נכדים קטנים, מודה כי למרות שהוגדר על ידי הרופאים כנס רפואי, "השיקום שעברתי והרצון שלי הביאו אותי ללכת קצת עם מקל, להמשיך לדבר ואפילו לנהוג. בני המשפחה הקרובה והרחוקה שלי היו לצדי בתחילת המחלה ולאורך השיקום בבית לוינשטיין, עודדו אותי בצורה מעוררת כבוד ולא נתנו לי הרבה הזדמנויות להישאר לבד. חבריי המקסימים לא שכחו אותי לרגע, והגיעו לעודד אותי בצורה מעוררת כבוד והערכה כל זמן שיכלו בבית חולים וגם בבית לוינשטיין".
לדבריו, ניתן לייחס את תחילת המחלה או האירוע המוחי שבו לקה לשנתיים קודם לכן. "עבדתי באופן סדיר בעבודה במסירות יוצאת דופן, לקחתי כדורים ללחץ דם באופן סדיר ולא הרגשתי שום כאב או שינוי. ההסבר המתבקש הוא שתרופה כרונית הנלקחת לתקופה ארוכה מחויבת בביקור סדיר אצל רופא המתמחה במחלה ובטיפולה. יש מצבים שבהם הגוף סופג מדי יום אותם כדורים, ועם הזמן השפעתם פוחתת. לכן יש חשיבות רבה במעקב רופא מטפל. כיום אני מאוזן תחת השגחה רפואית, כך שהסיכוי שאקלע לאירוע נוסף הוא קטן".
מניסיונו הרב כמטופל שעבר שיקום ערוך וממושך, הוא הגיע למסקנה שרשויות המדינה וקופות החולים לא משקיעות מספיק כסף בשיקום אנשים במצבו אחרי גיל 50. "המדינה שוכחת שאדם בריא משלם למדינה כל חייו - לא רק כדי לקבל קצבה כשהוא חולה, אלא עליו לקבל שיקום הולם מהמדינה. לכל נבחרי הציבור שיושבים במגדל השן ורובם בריאים אולי קצת קשה להבין מה מרגישים חולים בעלי מוטיבציה ורצון להשתקם, שרוצים דבר קטן מהמדינה: חיים יפים יותר. אני מצפה מנבחרי הציבור שיבינו את החולה הקטן, שיושב בתוך עמו ומרגיש על בשרו את העוול הנורא הנגרם לו כשמפסיקים לו את השיקום כבר בתחילת הדרך. אסור לגזול את השיקום מאנשים רבים, שהם צעירים בנפשם, בגופם ובגילם ויש להם רצון להשתקם. למרבה הצער, לא לכל אחד יש רצון להשתקם, ולחולים מסוימים אין אפילו רצון לחיים והם מגיעים לעומקים של ייאוש וחוסר תקווה. אני מוכן להיות הפה עבור כל החולים, שמעוניינים להשתקם ולחזור אפילו חלקית למעגל החיים. אל תגזלו מהם את התקווה ואת החלום לחיות בשמחה ובאושר עם משפחותיהם וחבריהם ולהמשיך ליהנות מהחיים עם מוגבלות מסוימת. החיים היפים והטובים גם לבריאים וגם למוגבלים".
למוטי לוי, המהווה מודל לחיקוי עבור אנשים רבים שנקלעו למצבים רפואיים לא פשוטים, יש תובנות רבות עבור אנשים אחרים. "אחרי השבץ שעברתי התכונה הכי חשובה שלי - להציב מטרה מול עיניי - קיבלה זריקת עידוד גדולה. מאז אני משתדל להציב מטרות, לפעמים קטנות ולפעמים גדולות, אבל כאלה שניתנות למימוש. אפשר להוציא מהמצב את המיטב ואסור לשקוע במרה, כי זה לא נותן דבר. עם קצת רצון עזרה מהמשפחה, מחברים וממטפלים אפשר להתקדם בשיקום ולהצליח בתהליך ההחלמה. ככל שהמצב הפיזי והנפשי ישתפר, אפילו בקצב איטי, זה יגרום לאושר לאנשים רבים מסביבכם".
ניתן לרכוש את הספר "פטריוטים מחוץ לגבולות" מאת מוטי לוי בחנויות הספרים ובאתר של הוצאת "ניב":
להאזנה לשיר "אמא", שכתב מוטי לוי והלחין ומבצע ניר בכר:
https://www.youtube.com/watch?v=OZqF8TQzlBo
