בכיוון הרוח-במה לספרות תרבות הגות, אחריות

שיר:

יוֹתֵר

מִשֶּׁהָיְתָה כּוֹתֶבֶת פְּרָחִים

הָיְתָה קוֹטֶפֶת מִלִּים מֵאֵי שָׁם

מַטִּילָה זַרְעֵי אוֹתִיּוֹת סוֹפִיּוֹת לְעֶבְרוֹ

מֵהַרְרֵי מְצוּקָתָהּ,

מַפְקִיעָה מֵעַצְמָהּ שְׁקִיעוֹת חֶמְדָּה אֲסוּרוֹת

לְפִיכָךְ אָהֲבוּ שְׁנֵיהֶם מִדְרוֹנוֹת מְתוּנִים

חֶבֶל פִּשְׁתָּן

שֶׁיִּשְׁמֹר הֶמְשֵׁכִיּוּת רָפָה,

בְּרִירַת מֶחְדָּל חַיָּה וְנוֹשֶׁמֶת

דְּבַר-מָה הִתְיַגַּע לָהּ בֵּין הַקּוֹצִים

שֶׁמֵּעֵבֶר לַכְּבִישׁ הַמָּהִיר

אֲפִילוּ

חֲזוֹן הַבָּתִים נוֹשְׂאֵי הַגַּג הָאָדֹם

הֻסַּר כְּנֶשֶׁל הַנָּחָשׁ,

הִתְפּוֹגֵג - - -

הִיא יוֹדַעַת,

הַשָּׂדֶה, שָׁם נִזְרְעָה, שָׁם נָבְטָה –

מְאַבֵּד את שְׁפִיּוּתוֹ

חִיּוּכָן שֶׁל אַבְנֵי הַשָּׂדֶה נַעֲשָׂה

עָגֹל, לָבָן וּמְשֻׁעְמָם עַד מָוֶת

עַל כֵּן, קָשֶׁה לְסַקְּלָן -

לְשַׂכֵּל אוֹתִיּוֹת חַיּוֹת

קָשֶׁה לֹא פָּחוֹת

עִם זאֹת,

בָּעֶרֶב, כְּשֶׁהַדְּרוֹרִים חוֹזְרִים לְקִנָּם

גוּפָהּ שָׁח אֵלָיו כִּמְחוֹג הַשְּׁנִיּוֹת

בִּתְנוּחַת אַחַת וּשְׁלוֹשִׁים מְפֻיֶּסֶת,

הִיא מִתְרַצָּה לוֹ וּמַכְרִיחָה עַצְמָהּ

לִשְׂמֹחַ עִם יַלְדֵיהֶם כִּי

אִמָּא יֵשׁ רַק אַחַת

וְחוֹזֵר חֲלִילָה