רשימה:

על הספר ובכל זאת מתלקח אור/ יוסף כהן אלרן

זהו ספר שיריה השלישי של ציפורה הלר-אלאור, ומסכם בתוכו הרבה שנות חיים של מי שנולדה בשנת 1925, ואינה אלא דור חמישי בצפת למשפחה דתית-לאומית. ספרה עב כרס ועמוס שירים, הוא ממואר בתחילתו ובסופו ולעתים במהלכו, ועל אף שהוא מכיל גודש של שירים, הוא נעים ונוח לקריאה, השירים קצרים ומכילים שורות מעטות. "בְּעִירִי בֶּהָרִים / רוֹחֲצוֹת רַקָּפוֹת עִם סְלָעִים." כך היא מתארת את צפת של אותם ימים, בשנת 1963, כ"עיר תהומות וכוכב," כשם השער הראשון של ספרה. שיריה כולם קצרים, כאמור ובלי כותרת, הם אומרים את שלהם, מתארים את ההרים שמסביב, את הבית בו גדלה, את התפילות ששמעה, ואת אביה, הרב אברהם זיידה הלר, ומקדשת בשיריה את זכרו וזכר אימה. ויש שאלו אמירות של תבונה שמשתרעות על שתי שורות בלבד, כמו "כְּגַל תַּחְרָה / עֲרוּכִים הֶהָרִים עַל הָאֹפֶק הַבָּהִיר." כיום, ברעמת שיער אפורה היא מביאה את חייה מאז, חיים של אישה צעירה שלמדה מדעי היהדות ופילולוגיה קלאסית באמצע שנות הארבעים, ועבדה במשרד מבקר המדינה בירושלים ובתל-אביב במשך כעשרים שנה. "עֶרֶב קַיִץ / צִפֳּרִים טוֹווֹת שִׁירָן /  כְּאוֹר סְבִיב עֵץ. / כָּבֵד הַזָּהָב בַּבְּרוֹשִׁים./ הָאֹפֶק רַךְ וּבָהִיר / כִּלְחִי נַעֲרָה," היא מציירת את ההוויה שליוותה אותה, ועל השבת בביתם היא אומרת: "גַּן פֶּרֶא / נִּדְלָקִים פְּרָחָיו / בְּעֶרֶב שַׁבָּת / נִּדְלָקִים נֵרוֹת הַנָּשִׁים." והיא שואלת שאלת חיים, "הִנֵּה יוֹרֵד מִן הָהָר משָׁה / הָאוֹר בְּעִקְבוֹתָיו / הוֹפֵךְ לַשְּׁלוּלִית / מִי יִכְרֹת לִי בְּרִית?" כך, בכל שיריה היהדות במרכז, עיניה הן עיני אישה יהודייה המודעת היטב ליהדותה, אך אישה חושבת. "מַלְאָךְ לָבָן כּוֹרֵעַ עַל דַּרְכִּי /  כְּנָפָיו מְכֻנָּסוֹת /  לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ קֹדֶם. / אוּלַי הַכֹּל מָלֵא /  וְאָנוּ אֵינֶנּוּ רוֹאִים." כך היא מהרהרת, וטוענת כי "עֵינֵי הָרוּחַ נוֹקְבוֹת אֶת הַבָּשָׂר / לָרֶדֶת לְחֵקֶר חֲלוֹמוֹתָיו, לְפֵשֶׁר מִשְׁכָּנוֹ הַמּוּזָר". ובסוף הספר כמעט היא פונה אל האישי, העצמי, אל אהובה ואומרת, "כְּמִדְבָּר לֶאֱלֹהָיו /  יִחַלְתִּי לְךָ / אֲהוּבִי בַּמִּדְבָּרוֹת הַשְּׁמָמָה." ועוד: "כְּמוֹ אֶל אֵל לֹא נִגְלֶה / אֲנִי בָּאָה אֵלֶיךָ, אֲהוּבִי מִמַּמְלֶכֶת הַבָּשָׂר." וכך היא תוהה על העולם, כדבריה: "חִידַת עוֹלָם נָמָה בִּי / אֶבֶן שֶׁל דְּמָמָה." כי אל לה להרהר בעולמו ובדרכו של בורא, כי "גַּם קֹשִׁי הוּא קְדֻשָּׁה /  לֹא רַק הַדֶּרֶךְ. / חֵלֶק מִן הַזָּהָב הַחַי." וכך היא הולכת בדרכה. דרך של אמת ושל אמונה כי יהא אשר יהיה, בכל זאת מתלקח האור.