סיפור:

רשות הרבים/תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: לֹא יְסַקֵּל אָדָם מֵרְשׁוּתו לִרְשׁוּת הָרַבִּים.

 

 

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְסַקֵּל מֵרְשׁוּתוֹ לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וּמְצָאוֹ חָסִיד אֶחָד.

 

אָמַר לוֹ: רֵיקָא, מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְסַקֵּל מֵרְשׁוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ לִרְשׁוּת שֶׁלְּךָ?

 

לִגְלֵג עָלָיו.

 

לְיָמִים נִצְרַךְ לִמְכֹּר שָׂדֵהוּ,

 

וְהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאוֹתָהּ רְשׁוּת הָרַבִּים וְנִכְשַׁל בְּאוֹתָן אֲבָנִים;

 

אָמַר: יָפֶה אָמַר לִי אוֹתוֹ חָסִיד: "מִפְּנֵי מָה אַתָּה מְסַקֵּל מֵרְשׁוּת שֶׁאֵינָהּ שֶׁלְּךָ לִרְשׁוּת שֶׁלְּך