ערב שירה פולנית/ זיו בן פורת

אֲנִי יוֹשֵׁב עִם זְקֵנִים בְּעֶרֶב שִׁירָה פּוֹלָנִית,

הֵם, נִדְמֶה, מִתְנַחֲמִים בְּמִלּוֹתָיו שֶׁל מִילוֹשׁ:

"אֵין הֶעָבָר חָתוּם וְהוּא זוֹכֶה לַמַּשְׁמָעוּת שֶׁמַּעֲנִיקִים לוֹ

מַעֲשֵׂינוּ הַמְאֻחָרִים".

וַאֲנִי, לְעֻמָּתָם, מְבַקֵּשׁ – הָבוּ לָנוּ

דְּבַר מָה חָתוּם, דְּבַר מָה יַצִּיב, דָּבָר לְהִתָּלוֹת בּוֹ,

פֶּן נִפֹּל.

וְאָז אֲנִי מַזְכִּיר לְעַצְמִי,

יֵשׁ מִלִּים

שֶׁכְּתוּבוֹת עֲדַיִן בְּעִפָּרוֹן –

הֵן חֲתוּמוֹת.

       הַאִם רַק הַשְּׁלִילִי יָכוֹל לִהְיוֹת

יַצִּיב? אֲנִי מִתְעַקֵּשׁ

שֶׁ

יֵּשׁ מִלִּים.

אֶל מִלּוֹתַי, אָנָּא,

הִתְיַחֲסוּ כַּחֲתוּמוֹת

(עִצְרוּ אוֹתִי אִם אֶתְפַּתֶּה לְתַקֵּן),

הַשִּׁיר גָּמוּר

וְסוֹפִי

וּמֻחְלָט –

רַק אֲנִי לֹא.