שיר:
צַיָּר מְשֻׁגָּע/ אִירִית תְּהִלָּה סולטן

אֲנִי עוֹד צוּרָה בְּתוֹךְ צִיּוּר
שֶׁעוֹד מְשֻׁגָּע, עוֹד אָדָם
נָע בְּתוֹכִי, בְּנִבְכֵי נִשְׁמָתִי.
עִם הָעִפָּרוֹן הָאָפֹר
מְלַטֵּף מְעַט אֶת שְׂעָרִי,
בִּתְנוּעָה עֲדִינָה וְצִיּוּרִית
מְסָרֵק אוֹתִי.
אֲנִי עוֹד צוּרָה בְּתוֹךְ צִיּוּר.
הַמְּשֻׁגָּע הַזֶּה, הָאָדָם הַזֶּה
לָחַץ עַל הַלֹּעַ שֶׁלִּי עָמֹק
אֶל מַעֲבָר לִגְרוֹנִי הָאָרֹךְ,
מֵעֵבֶר לְצַוְּארֵי הַלָּבָן
מִתּוֹךְ צֶבַע הַדַּף.
לַחַץ וּמָשַׁךְ בְּחָזְקָה.
גָּוֶן אָפֹר מִשָּׁחֹר
בְּצוּרַת יָד.
זוֹהִי יַד הַלָּשׁוֹן
הָאוֹחֶזֶת בִּקְצֵה הַמָּוֶת,
בַּחַיִּים.
צוּרָה בְּתוֹךְ צִיּוּר,
זוֹ לֹעַ, עִנְבָּל שֶׁהָפַךְ
לְאֵיבָר קָשׁוּר.
וְיָד אַחֶרֶת אַף הִיא מְצֻיֶּרֶת.
יָדוֹ שֶׁל שֵׁדוֹן בִּדְמוּת תְּמָנוּן
וְסוּסוֹן יָם .
הִיא אוֹחֶזֶת בִּידֵי- לֹא יָדִי  הַזֹּאת
וְרַגְלֵי הַתְּמָנוּן כְּרַגְלֵי הַלֵּיצָן,
אַךְ זֶה אֵינוֹ מְחַיֵּךְ, יֵשׁ כְּאֵב בְּפָנָיו.
הַמְּשֻׁגָּע הַזֶּה, צִיר גַּם אוֹר.
צַיָּר יָרֵחַ וְכוֹכָבִים,  גַּם אֶת הַלַּיְלָה הָאָפֹר.
הֵם כֻּלָּם חַיִּים בְּיַחַד בְּפִנַּת הַדַּף הַלָּבָן.
כַּמָּה קַל לְמִתְבּוֹנֵן לִסְפֹּר אֶת הַכּוֹכָבִים.
הַמְּשֻׁגָּע הַזֶּה, מֵרֹב מְשִׁיכוֹת בָּעִפָּרוֹן
תֵּכֶף יִקְרְעוּ שְׂפָתַי הַפְּעוּרוֹת.
צוּרָה זוֹעֶקֶת אָנֹכִי, בְּתוֹךְ צִיּוּר שֶׁל מְשֻׁגָּע.
נוּ מֵילָא  צִיר לִי פָּרַח בְּסוֹף מִּלְחָמָה,
מִלְחַמְתִּי עִם עַצְמִי.
אַךְ אֲנִי עוֹד צוּרָה בְּתוֹךְ צִיּוּר שֶׁל מְשֻׁגָּע.
לְלֹא צְבָעִים חַיִּים.
רַק אָפֹר וְאָפֹר מִשָּׁחֹר.
בְּלִי חוּשִׁים.
כֵּיצַד אָרִיחַ אֶת הַפֶּרַח וְאֶמָּלֵט מִקְּצֵה
הַמָּוֶת שֶׁעַל יַד לְשׁוֹנִי
אֵין לִי חוּשׁ אֶחָד.
לֹא בְּרַגְלַי אוֹ בְּיָדַי.
הָרֵי מִי אֲנִי?
אֲנִי עוֹד צוּרָה בְּתוֹךְ צִיּוּר
שֶׁעוֹד מְשֻׁגָּע, עוֹד אָדָם
נָע בְּתוֹכִי, בְּנִבְכֵי נִשְׁמָתִי
עִם הָעִפָּרוֹן הָאָפֹר.
צַיָּר מְשֻׁגָּע.