שיר:

כְּתֻמִּים פּוֹרְמֵי דִּמְעָה/כרמית רינצלר

 

 כְּתֻמִּים כְּתֻמִּים נָשְׁרוּ אֶל חֶלְקַת חַיֶּיךָ,

 פְּרוּמִים הַשַּׁלָּכוֹת עַל אֲדָמָה חוּמָה.

 שַׁלָּכוֹת עֵינַי נָטְפוּ כְּמוֹ גֶּשֶׁם שֶׁל אַהֲבָה.

  יָדַיִךְ הָפְכוּ קְלִידִים שֶׁל פְּסַנְתֵּר.

 

 וְהָיָה הַלֵּב שֶׁלִּי מוֹבִיל אֶת נִשְׁמָתְךָ רָחוֹק אֶל הֶחָצֵר.

 שֵׁם הַכְּתֻמִּים נִפְרְמוּ מֵאֲמִירֵי הָעֵץ הַיָּרֹק

 שֶׁהָיָה מוּל הָרְחוֹב הַכָּתֹם.

 הַיָּם הַלָּבָן שֶׁל חַיֶּיךָ. שָׁם.

 

 הָיוּ הַכְּתֻמִּים זַהֲרוּרִים מוּצַלִּים עַל חַיֶּיךָ.

 וְהָיִיתָ אַתָּה? לֹא הָיוּ הֵם צִפּוֹרֵי מַכְאוֹב,

 מַמְרִיאוֹת עוֹף בְּכַנְפֵיהֶם הַיְּרֻקּוֹת.

 צִפּוֹר אֲדֻמָּה אַחַת שׁוֹתֶתֶת דָּם, שׁוֹתֶה דָּם.

 

הַשָּׁמַיִם הָפְכוּ לְמֵאָה רְקִיעִים.

 עוֹלָם וְעוֹד עוֹלָם. כַּף הַקֶּלַע

 וְאַחַר כָּךְ כְּחוֹל בּוֹעֵר, אַתָּה פּוֹסֵעַ בָּדָד

 חָשׁ נוֹרָא וְאָיֹם.

 

 הֵבִיאוּ אוֹתְךָ לַמָּדוֹר שֶׁל חֲסִידִים

 בְּגַן-עֵדֶן מְנוּחָתָם וְהִכְתִּימוּ בְּכָתֹם

 פָּרוּם מֵעֵץ הַשַּׁלָּכוֹת שֶׁל דִּמְעוֹתַיִך.

 וְהָיִיתָ אָדָם בְּצֶלֶם.

 

 וְהָיִיתָ אָדָם שָׁם בְּעוֹלַם הָאֱמֶת.

הָיִיתָ הָרוּחַ הַחַיָּה הָיִיתָ פָּרוּם,

 כָּתֹם בוֹעֵר.

 

מִתּוֹךְ סֵפֶר שִׁירָה כְּתֻמִּים פרומי דָּמְעָה.