ערב שירה איכותי ומטלטל עם נגה אולמרט ודפנה פלדמן/ תמר שיין

ביום ראשון ה10 ביוני, התקיים בסלון דיזנגוף סנטר תל אביב, ערב שירה מיוחד, פרי יוזמתה של המשוררת ומבקרת הספרות חגית בת אליעזר.

 

דפנה פלדמן ונגה אולמרט, שתי משוררות  מוכשרות, החולות בטרשת נפוצה, שתיהן בדרכן לספר שירה ראשון. בשיתוף פעולה מרתק ביניהן הם יצרו גילוי לב נוגע וניפצו את בועת השתיקה שמרחפת סביב מחלתן.

ואוו איך הן נגעו לעצמן בפצעים החשופים. באומץ ובחוש הומור נדיר סיפרו על המחלה וכיצד פגעה בהן, על המחירים שהן משלמות כנשים, כאימהות, ככותבות.

דפנה פלדמן פרסמה לאחרונה ספר סיפורים בועטים וקשים "כורמיזא" שעליו זכתה לתשבחות רבות. במקביל היא עמלה  על תסריט לסרט. דפנה היא אם לארבעה, שני בנים וזוג תאומות, שאחת מהם מאובחנת על הרצף האוטיסטי. היא כותבת בגילוי לב ובהומור על התמודדויותיה היומיומיות. דפנה היא יזמית של  פרויקטים בקהילה

דפנה היא מבקרת חברתית חדה כתער, מלאה הומור עצמי וכנות מרסקת. ישירה, לא מעפעפת בסיבוב כשהיא שוחטת פרות קדושות. אפשר לחייך איתה, להיות נבוכים, להוריד ראש או להישיר מבט, כשהיא מתבוננת למחלה לאימהות ולרחמים בעיניים. מה שאי אפשר הוא להיוותר אדישים מולה. דפנה קראה בערב זה סיפור קצר וכמה משיריה, אִיתגרה, הצחיקה, ריגשה והשאירה את הקהל מוטרד, נפעם, ובעיקר מלא השתאות מול המציאות שמתגלה בכתיבתה.

נגה אולמרט מלאת האנרגיה והחן הניחה לב מלא כאב ואהבת חיים על השולחן. נגה היא אחות פסיכיאטרית, אם לשתי בנות , לשעבר דיילת אוויר, עיתונאית ועורכת. נגה סיפרה שהיא  מתמודדת עם המחלה  כ25 שנה.  כל עוד המחלה הייתה במצב סביל, ואיפשרה לה  להתפתח, היא הסתירה  את היותה. המשיכה לעבוד באינטנסיביות, ללמוד ולטייל בעולם, ילדה שתי בנות ופרחה. בשלב בו המחלה החמירה את יכולת התפקוד היומיומית, החלה לדבר עליה ולחשוף את כאבה. מאז נגה החלה לכתוב ולפרסם וזכתה להערכה רבה ולהשתאות מול אומץ ליבה ויכולותיה השיריות.  

נגה ריגשה את הקהל עד דמעות עם הפואמה שלה על המחלה. היו אלה לא רק המילים מרעידות הנפש שתלשו כל כיסוי מעל עיני הצופים. הייתה זו גם ההגשה המיוחדת שלה. כשנגה קוראת היא אישה-ילדה יפה חזקה וכועסת שמתעקשת להיות במלואה ולא לוותר לעצמה. כשההליכון שלה "פגאסוס" מוצב בצד, היא רהוטה ונהדרת. מטרידה ועיקשת להיות עד הסוף בלי ויתורים.

שתיהן קראו מכתיבתן, חלקו באומץ וסקרנות את סיפורהן והשיבו לשאלות מהקהל.

 

קריאתן של המשוררות כאילו אמרה "תראו אנחנו פה, לא מיפיפות ולא מעמידות פנים. לא מבקשות רחמים או צקצוקי לשון. רק להיות במלוא ישותנו ביניכם.  לקבל הכרה ראויה ליצירתנו מלאת העצמה כפי שאנחנו."

השירה בסלון הספרותי בערב הזה הייתה כשופר שתוקע יתד בשמי התודעה. הערב המיוחד פתח  שער רחב להתייחסות פוריה סביב ההתמודדות עם המחלה. הערב היה מזמין ומרגש והשאיר טעם של עוד.

תודה לחגית בת אליעזר על האפשור והתמיכה, לקהל ולכל המשוררים שבאו להקשיב לתמוך ולעודד. תודה על הנוכחות המחבקת.

תודה ענקית לנגה ודפנה על קריאתן האמיצה והמשובחת.