סיפור:

טורח הציבור/ מדרש תנחומא לשמות

"וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה" (משלי כט, ד) –

 

אִם מֵשִׂים אָדָם עַצְמוֹ כִּתְרוּמָה הַזּוֹ, שֶׁמֻּשְׁלֶכֶת בְּזָוִית הַבַּיִת,

 

וְאוֹמֵר: מָה לִי בְּטֹרַח הַצִּבּוּר, מָה לִי בְּדִינֵיהֶם, מָה לִי לִשְׁמֹעַ קוֹלָם?

 

שָׁלוֹם עָלַיִךְ, נַפְשִׁי!

 

הֲרֵי זֶה מַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם,

 

הֱוֵי: "וְאִישׁ תְּרוּמוֹת יֶהֶרְסֶנָּה".

 

 

מַעֲשֶׂה בְּרַ' אַמִּי,

 

כְּשֶׁהָיָה מִסְתַּלֵּק מִן הָעוֹלָם,

 

נִכְנַס בֶּן אֲחוֹתוֹ אֶצְלוֹ,

 

מְצָאוֹ בּוֹכֶה,

 

אָמַר לוֹ: רַבִּי, מִפְּנֵי מָה אַתָּה בּוֹכֶה, יֵשׁ תּוֹרָה שֶׁלֹּא לָמַדְתָּ וְלִמַּדְתָּ?

 

הֲרֵי תַּלְמִידֶיךָ יוֹשְׁבִים לְפָנֶיךָ;

 

יֵשׁ גְּמִילוּת חֲסָדִים שֶׁלֹּא עָשִׂיתָ?

 

וְעַל כָּל מִדּוֹת שֶׁהָיוּ בְּךָ, הָיִיתָ מִתְרַחֵק מִן הַדִּינִין וְלֹא נָתַתָּ רְשׁוּת עַל עַצְמְךָ לְהִתְמַנּוֹת עַל צָרְכֵי צִבּוּר.

 

אָמַר לוֹ: בְּנִי, עָלֶיהָ אֲנִי בּוֹכֶה, שֶׁמָּא אֶתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן עַל שֶׁהָיִיתִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דִּינֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.