סָבִיב לְשֻׁלְחַן שַׁבָּת  / אסתר  ויתקון

 לֹבֶן מַפָּה,

 גְּבִיעַ זְכוּכִית

 צְלוּל יֹפִי

 מְלֻטָּשׁ

חַלּוֹת תְּאוֹמוֹת שֶׁקֶט

שַׁלְהֶבֶת נֵרוֹת

מִסֻּלָּם אַחֵר –

מְלֻטַּף עֵינַיִם

 פָּנֵינוּ אֶל פנים

 מִלְמוּלֵינוּ חַסְרֵי תַּכְלִית

 עֵינֵינוּ רוֹעוֹת 

בַּדֶּשֵֶׁא הָרַךְ בָּאִישׁוֹנִים

בְּשַׁלְוַת שִׁכְחָה

 עֲמֻקָּה

תְּנוּעוֹת יָדֵינוּ

 עֲצֵלוֹת

נִגּוּנִים עַתִּיקֵי יָמִים

נִיחוֹחוֹת שַׁיָּכוּת

מִתַּבְשִׁילִים

מְאַחִים קְרָעֵינוּ

שֶׁגָּזְרוּ בָּנוּ יְמֵי חֻלִּין

תַּחֲרָה עֲדִינָה

סָבִיב לְשֻׁלְחַן שַׁבָּת

השיר משקף מציאות אידיאלית, משאלת לב עמוקה.

גם אם כל הפריטים המוזכרים בשיר מצויים על

שולחן השבת המסורתי, רק לעיתים נדירות מושגת

השלמות הנפשית בקרב הנפשות היושבות סביב

שולחן שבת. ועם זאת, משאת הנפש מתקיימת כל

ליל שבת מחדש.  

אסתר ויתקון זילבר