מאמר:

הסמוראית שיצרה ללא ליאות / עמיקם יסעור ראובן שבת

גבריאלה מורז  -  לזכרה

עמיקם יסעור

את המשוררת, גבריאלה מורז ז"ל, פגשתי לראשונה בספטמבר 2014  במסגרת המפגשים הקבועים של קבוצת "השראה צפונית". החל מיולי 2010 ועד מארס 2020, תחילת המגיפה, התקיימו בבתי קפה שונים בחיפה 113 מפגשים בימי ראשון אחת לחודש. המארגנים היו נפתלי בלבן אוברהנד וסברינה דה ריטה. באותו ערב התקיים המפגש בקפה מנדרין במרכז הכרמל.

 

גבריאלה הייתה אז בקהל. האורח היה פרופסור רפי וייכרט. היא הגיעה לשם עם ידיד טוב, המשורר מיכה היימר. במהרה נוצרה החברות בינה לביני.  גבריאלה פרסמה מאז 2014 ארבעה ספרי שירה: "נגיעות של אהבה", "יחפה", "הלוחשת למילים", "פרח לסמוראית". הספרים השני והשלישי והרביעי הופיעו בהוצאת מיטב ארגמן של ראובן שבת עורך האתר "בכיוון הרוח". טל איפרגן ערכה את הספר השני ואת הספר השלישי. גבריאלה גם כתבה מאמרים רבים עבור "בכיוון הרוח", והייתה חברה באגודת הסופרים העבריים. בזכות גבריאלה הכרתי את חברי היקר, ראובן שבת. באתר שלו פרסמתי את מאמרי הראשון. הוא הוקדש לספר שיריה השני של גבריאלה, "יחפה".

 

גבריאלה הייתה ילידת דצמבר 1948, טרנסילבניה, בת יחידה להורים ניצולי שואה. בגיל 13 עלתה לארץ, הייתה מורה לאנגלית,  התעניינה והתמצאה מאוד גם  בנושא בריאות אלטרנטיבית, למדה כתיבה יוצרת אצל קניוק ובן נר. היא הצטיינה בסקרנות אינטלקטואלית רבה, רצון ללמוד, יכולת לרכוש חברים, נאמנות גדולה לחברים  ומרץ בלתי נדלה. היא הייתה נוסעת  עד דימונה להשתתף בערבים ספרותיים. בזכותה נודע לי על המשורר שוקי גוטמן, שמארגן מפגשים ספרותיים נפלאים בפרדס חנה.

 

למרות קשיי ראייה היא נסעה למרחקים. באירועי הספרות לא רק קראה שירים אלא גם הופיעה בסיפורים הומוריסטיים שסיפרה וכתבה. היה לה חוש הומור מפותח והיא ידעה לתאר במילים את התנסויותיה המבדחות.

 

תחילה התגוררה בקריית חיים. אחר כך עברה לעפולה. היא השתתפה בשבעה גיליונות של כתב העת "בין סגול ובין תכלת" בעריכת עפר עציון וטל איפרגן.

 

ההשקות לספר הראשון נערכו בעפולה, בחיפה בבית הכט שעל הכרמל. את ההשקה בחיפה הנחתה טל איפרגן. אני השתתפתי בשלוש השקות של הספר השני. הראשונה במארס 2016 באשכול פיס קריית חיים. שם דיברו, בין היתר, ראובן שבת, ד"ר נורית צדרבוים, אשר הציעה את שם הספר, "יחפה", טל איפרגן, עפר עציון, הוקלטה גם  ברכה מהמשוררת החיפאית לשעבר, איה הוכשטט, שחיה בבריטניה וכן דיברתי אני. מוזיקה רומנית שמחה ליוותה את ההשקה. ביוני 2016 התקיימה השקה בבר גלים בשכונת בת גלים בהנחיית עתליה רוזנברג. ב 1 באוגוסט 2016 נערכה השקה בבית הסופר, בה השתתפו, בין היתר, האחים חקק, יוסף כהן אלרן, עמית מאוטנר, שקרא בצורה דרמטית וכן ארלט מינצר, ראובן שבת, דוד ברבי. בין הנוכחים היו צביקה ניר ואביחי קמחי. גם אני דיברתי בהשקה. בהשקות הללו הייתה אווירה מקסימה של עליצות ופירגון ושמחה בלקנית. גבריאלה הופיעה גם באירוע של בוקר יום השואה בחיפה בהנחית עתליה רוזנברג ובאירוע של גימליאדה גם כן בהנחיית עתליה. ראיינתי אותה באמצע אוקטובר 2015 בין הספר הראשון והשני בבית נגלר שבקריית חיים בערב בו השתתפו עוד שלוש משוררות חיפאיות.

 

גבריאלה הצטיינה גם בכושר לרכוש חברים וביכולת להיות נאמנה להם. היא ניחנה בסקרנות רבה ותמיד רצתה ללמוד.  הייתה בה ישירות רבה  ועמידה על עקרונותיה. כתיבתה הייתה טבעית וזורמת. היא הוקירה מאוד את הוריה ואת מורשתם.

 

יהי זכרה ברוך.

 

געגועים להעזת הרוח / ראובן שבת

גבריאלה הייתה לי כעין נפש תאומה. אדם שההתחברות אתו לא הייתה קלה בתחילה, אבל לאחר הספר הראשון שהוציאה אצלי בהוצאה, זה הפך להיות לידידות אמת, לאחוות הדעת, לכבירות הרוח ההדדית.

בנימה אישית אוכל לומר שמעבר לשירתה לסיפוריה להופעותיה המצחיקות בסטנד אפ, גבריאלה מורז הייתה אדם, שהיצירתיות שלו ובו התחברה לחיים ומהותם בכל צעד ושעל.

היצירה שלה בפרוזה ושירה נתנה תמיד את טעם הנגיעה הבלתי אמצעית, את הישרות הכואבת, ובצידה את החמלה המתבקשת על החיים, האדם, על עצמה.

מתוך כל זה היא יצקה ויצרה צירוף נדיר של עוצמה אישית, של ישרות כלפי החיים והיצירה, של שילוב מעניין בין רגש עז לשכל מפוכח.

אם אתבקש לומר כיצד הטביעה חותמה על אנשים, סופרים ובכלל, אומר כי בהתאם לספרה האחרון, היפהפה, ששמו "פרח לסמוראית", בהעזת הרוח שלה היא החזיקה חרב אך הושיטה תמיד באהבה פרח.

הפרח הזה חקוק בליבי לתמיד.