סיפור:

על פי שניים עדים/תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: כֵּיצַד "מֵאֹמֶד"?

 

אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא כָּךְ רְאִיתֶם, שֶׁרָץ אַחַר חֲבֵרוֹ לְחֻרְבָּה,

 

וְרַצְתֶּם אַחֲרָיו וּמְצָאתֶם סַיִף בְּיָדוֹ, וְדָמוֹ מְטַפְטֵף, וְהָרוּג מְפַרְפֵּר –

 

אִם כָּךְ רְאִיתֶם, לא רְאִיתֶם כְּלוּם.

 

 

 

שָׁנִינוּ, אָמַר רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח:

 

אֶרְאֶה בְּנֶחָמָה, אִם לֹא רָאִיתִי אֶחָד שֶׁרָץ אַחַר חֲבֵרוֹ לְחֻרְבָּה,

 

וְרַצְתִּי אַחֲרָיו, וְרָאִיתִי סַיִף בְּיָדוֹ, וְדָמוֹ מְטַפְטֵף, וְהָרוּג מְפַרְפֵּר.

 

וְאָמַרְתִּי לוֹ: רָשָׁע. מִי הֲרָגוֹ לָזֶה, אוֹ אֲנִי אוֹ אַתָּה?

 

אֲבָל מָה אֶעֱשֶׂה, שֶׁאֵין דָּמְךָ מָסוּר בְּיָדִי,

 

שֶׁהֲרֵי אָמְרָה תּוֹרָה: "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים ... יוּמַת הַמֵּת" (דברים יז, ו) –

 

הַיּוֹדֵעַ מַחֲשָׁבוֹת יִפָּרַע מֵאוֹתוֹ הָאִישׁ, שֶׁהָרַג אֶת חֲבֵרוֹ.

 

 

 

אָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁבָּא נָחָשׁ וְהִכִּישׁוֹ וָמֵת.