צילום:עזרא לוי

אירוע השקה לספרי שירה חני מירון ווביט וורקו מנגיסטו בסלון דיזנגוף סנטר/ עזרא לוי

ביום שלישי 14.6.22 - נערך ב"הסלון" דיזנגוף סנטר, בהפקת חגית בת-אליעזר, והאתר הספרותי "בכיוון הרוח" ערב השקה לספרי השירה של חני מירון( עץ התות כבר לא שם) וווביט וורקו מנגיסטו( אני רצה לאחור), שניהם בהוצאת ארגמן-מיטב.

יש הרבה מן המשותף בשיריהן של שתי יוצרות אלה. כללית, ניתן לומר שהשירים ברובם המכריע, שומרים על רצף אֶפּי-סיפורי, ללא עומס דימויים ומטפורות. הם נוגעים בזיכרונות ובגעגועים, נופי ילדות, משפחתיות, שורשים, מנהגים, דת ומסורת. אצל חני מירון , מדובר  במסורת עדת יוצאי מרוקו, ואצל ווביט – מסורת עדת יוצאי אתיופיה, כולל חוויות מהמסע המפרך לישראל.

המשוררות הקריאו משיריהן, הרחיבו ודנו בנושאים שהשירים עוסקים בהם, וגם אני נטלתי חלק בזה.

באירוע, התנהל דיון רציני  על : שוויון חברתי, ערכים, אפליה, סובלנות, הכרת תרבות האחר, כיבוד הזר במדינת הגירה, הגדרת הזהות, ועוד. גם הנוכחים בקהל נטלו חלק פעיל בדיון עירני ומפרה, שהלך והתפתח במהלך הערב.

על המוזיקה :

א.אורית טשומה – ראפרית, אמנית ספוקן וורד, וגם סוֹל. אורית היא זמרת יוצרת, והטכסטים שלה חודרים בעוצמת הביקורת החברתית הקשה, כלפי הממסד והחברה הישראלית "הקולטת". היא גם הביעה זאת במילים חריפות מאוד, בדיון שהתנהל. הנוכחים עקבו בעניין אחרי כל משפט שאמרה, שרה, ריפּרפּה.

ב. שלישיית ״בֵּית מירון״ - שם זמני שהענקתי להם בחיבה - הם שלישייה משפחתית מאוד. גלעד, ששר וליווה בגיטרה, הוא הבן של המשוררת חני מירון. תמר ושירה - הנכדות שלה. השלישייה הנעימה לנו בביצוע מעודן ויפה, כשהנוכחים מצטרפים אליהם בשירה.

ככלל, היה זה אירוע מעניין מאוד, שחיבר זהויות ושורשים לשיח מפרה, מרתק וחשוב.

שירתן הפוריה של השתיים, הפרתה היטב את השיח והדיון ויצרה דיאלוג רב קולי וחשוב בין סגנונות שירה שונים ומעניינים.

גילוי נאות : אני ערכתי וניקדתי את ספרה של חני מירון, גם ניקדתי את ספרה של ווביט וורקו.