פרוזה פיוטית:

זום או כלום/ שלי מזרחי

החג הזה שונה
יש התרגשות עמוק בבטן
משהו חדש קורה
וקושי. ועצב.
נפגשים למרות הכל
בזום
כמעט שכלום
חיבור מרחוק
העיקר לנסות
דורות נפגשים
פערי ידע נגלים
זום או כלום
חיבוק וניתוק
חיבוק גדול
ובום
האם זה פסח?

עבדים היינו אז
לפני 2000 שנה
ומה נשתנה?
האם החירות שוב עלינו פסחה
כשההיסטוריה סיפרה
היי טק, תעשיה 
כלכלה ועוצמה
ידענו לגנוב אוצרות טבע
ולהופכם לכלי מסחר מעשיר
לגנוב אדמות
ולבנות עוד ועוד בניינים
לסלק כל חי מיותר משם
להכחיד
האם בשביל זה את ים סוף אז
קרע אלוהים?
האם בכדי שבסוף את ריאות העולם
כך נצית
האם בהשיבו מלחמה ריאותינו
הפכו מטרה?
האם הכניס אותנו לבתים,
סגר על אדמותינו, רגלינו, נשימתנו?
בדיוק כמו שעשינו לכל חי כולל
אנחנו עצמנו?
האם עכשיו הימות מתמלאות לבלי
שאותן נעריץ?
האם החיות זוחלות מהחורים אל האוויר  עכשיו כשהפכנו שוב הכל-רק-לא..
בני חורין?

 

האם נצא מעבדות לחירות שוב
או שרחוק היום הזה
כי הפעם.. הפעם..
אין מי שיקום ויצעק ויגיד
די

כשמשה היה בתיבה
מייחל בעיניו הבוכות לגאולה
לצדק שיגיע
האם ידע שנצא מחירות לעבדות
לגמרי מבחירה?
בהקל ראש בבריאה?
האם החיות אי שם בהסגרם
ברפתות, באורוות, בלולים,
במזחלות, בקרקסים
קמו עלינו לכלותינו?
האם יסלחו לנו?
האם הקדוש ברוך הוא כרגע
מצילנו מידם או מידינו?
האם כלל מציל הוא אותנו
או שסופנו הגיע?
האם זהו סוף האיזון המושבת של הטבע
מעשה ידינו?
האם זהו הפסח הזה?

חיבוק
ניתוק
זום
או כלום
חירות
עבדות
אחת
שתיים
ירוק
טבע
או דולר קדוש?