עיר טרף/ יואב איתמר

הַמּוֹנִיּוֹת נָעוֹת בְּרַחַשׁ חֲתוּלִי

הִבְהוּב חוֹלֵף בְּעֵין הַפָּנָסִים

דַּג טֶרֶף נָע בָּאַקְוַרְיוּם בַּכִּכָּר

עֲטַלֵּפִים בַּלַּיְלָה נֶחְפָּזִים נָסִים.

אֵין פַּאבּ לִדְפֹּק בּוֹ אֶת הָרֹאשׁ

וְאֵין לִי כֶּסֶף לְמָלוֹן

וּבַשָּׁעָה הֲכִי קָרָה בַּלַּיְלָה,

בַּמִּכְבָּסָה אֵלֵךְ לִישֹׁן.

מְכוֹנַת כְּבִיסָה לוֹעֶסֶת אֶת בְּגָדַי

וְאֵין בַּמֶּה לְהִתְכַּסּוֹת.

יֵשׁ לִי חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים

וּמְיַבֵּשׁ שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לִי לְנַסּוֹת.

הָעִיר סוֹף סוֹף קִבְּלָה אוֹתִי

בֵּיצָה בְּבֶטֶן שֶׁל נָחָשׁ.

כְּמוֹ בְּרֶחֶם אֵם נִרְדַּמְתִּי

דָּמִי אִיֵּת מִלּוֹת חִבָּה,

לַפּוֹעֵל שֶׁיְּנַקֶּה עִם בֹּקֶר

נְכוֹנִים יוֹם מְעַיֵּף, וְיָד כְּאוּבָה.