רשימה:
על הספר מה שיגיד החול -יוסף כהן אלרן /איריס כליף
'כי החול הוא רוח חיים ומיתה אור בריאת עולמות קיום,
אש אהבה ונהרות מים הזבים ונטמעים בנפש אדם'
ספר שיריו המרגש של המשורר והסופר יוסף כהן אלרן לוטף חובק ועוטה אל מרחב לב הנפש המייחלת הנושמת והפוסעת במהוות רוח אדמת עולם אדם .
מתוך גב כריכת הספר :כתבתי אהבה ורק על כאבי לא כתבתי מעולם .רק על גופך כתבתי ועל ליבך התם ועל אברייך כתבתי ועל עורך החם ועל כאבו של עולם - יוסף כהן אלרן
מה שיגיד החול עומק בלב טהרת רוח הנשמה הנושמת והמפעמת אהבה ,כאב ,חיים ,תקווה ,פחד יסור, תשוקה ,סער ,כמיהה ,זכות של טבע ובריאה ,יופיי וכאביי של יסוד עולם ורוח ,אור עולמות הנשמה .הנשמה המתבוננת בעונות זיכרון של התחלה, תום ,תהייה יראה מגיפה התגברות ,הכרעה והשגה .וברגש אור לב הקיום שמיים של ההתחלה מאירים ראשית נפש טהרת עולמו של יוסף : בתחושה המוזרה כי נושקים לי על שפתיי ושפתיים לא היו לי .ידעתי כי לא אוכל לומר להם דבר ואף שידעתי כי להם כבר נועדתי . ומי שזרע אכן קיווה לי .לא יכולתי לומר דבר .רק שתיקתי .חשתי כי נושקים לי על שפתיי .וכי ידעתי .ואולי היה מלאך . וידעתי כי בערב ההוא תהיה לי לאישה ועינייך ובשרך יהיו חלקי וחוקי .
ראיתי איך נחשול המים על בשרך .רוחצת כך גופך ואשמע ,ימים יבואו . ומנשבת לה הרוח .
רק לראות פלא שבך .עוד אשתך ,גופך נע עם הגלים .לגלים החושקים לקחתך עימם .
התום: מים מתוקים הייתה לי .ערגת נפשה טמעה בי .פתע באה .מים זכים ערגת נפשה .מים זכים הייתה ואיננה .טרם הבנתי .
מה אעשה לצימאוני .הייתה .איננה .אל ירווה איש ממנה .הכאב .כתבתי אהבה .רק על כאבי לא כתבתי מעולם .על גופך כתבתי .לבך התם עורך החם . ועל כאבו של עולם.ללא מילים את אמרת לעולם כאבך בגופי . כואב בי גם .באביב השמש אך החלה .לזרוח עולם וידעתי כי בערב ההוא תהיה לי לאישה .הרוח .ומנשבת לה הרוח בין קפלי שמלתך לחוש את האדם החי בתוכך. רציתי אז כלכך . לבל יחזו זריחת גופך למען אהיה אני שומר בשרך .התהייה .שוב חורף ואת .כי אהבנו פחדנו וחששנו פן נהיה לבד ולא ליום אחד .עת יראה .מעולם לא יראתי את הרוח הטובה .
לראשונה אני ירא מפניה שתבוא רק הרוח דוהרת .רואה מול עיניי רוחי .מה אומר הים .וכיצד עף העוף .ואך נשמע געגוע .הולך אדם רבה הדרך נושא הוא את שעון חייו .ברחוב מכה השמש .לא נשמע היום. אלוהים מהלך לאיטו .מוחל בחיוך .ואני תוהה .מתי יפול האור בחלוני .מתי ישקיט האור את רוחותיי . אל נא תומרי זקנתי .פוסעת לעברי . רק הביטי בעיניי. פן תגלי .
מה יאמר אדם וזרימה של דם נוטרת את הפלא .היראה .ראיתי ציפור צונחת .עפה אל אדמתה .תחת שמי תכלת .האם התייגעה תוך מעופה .היא אמרה .בכאב ראיתי אותה .אולי לפתע יום .האם לעולם תכה החרב .הן לא לעולם ישנא האדם .אולי חד יום בבוא הערב .יפתח לבו אזרח עולם .הרגע .והיה אחרי הכל מדוע נפל השקט .מן העולם סביב .וחום גופה מן העולם סביב כי כבר הייתה חבוקה בזרועי .אשר יגיד החול .מה יגיד החול עלינו בעת בה לא נהיה .מה ידעו שארי בשר .ילדנו מחר. סובב העולם .נראים ימנו .ומה יגיד עלינו החול .המגפה .מביט אלוה וצופה .ארץ מחדליה נלחמת חייה .שמש אדומה וקשת אין בשמיים ירח חוסך אורו .תוהה אדמה מחשכיה .עולם עצוב אומר דברו .איה האיש .אילו עצים ישאלו הוא האדם .אילו ורדים יזקפו את עליהם .דשאים יקבלו יזעקו אל שמיהם היכן הלך האיש נחטף הוא אל עולם .היא קראה . תהילים היא קראה .אלוהי כל אדם הקשב לדמעות .איכה .אל תפחדי כלכך .אל נחשוב על סוף יבוא לנו הישע .גבינו לא נכוף . הזכייה. אשר זכה שישמח מי שלא זכה הן לא זכה .אל תכאב כי אין זה יכול לשנות לאיש מן הבוכים את שנותיו . היא אמרה .ולא יספה עוד .אחרי הכל אני הוא האיש אשר זכה .מה שיגיד החול ספר הלוטף החובק והעוטה אל מרחב לב הנפש החולמת ,הנושמת המייחלת והפוסעת עולמות אדמת אדם .
וּמְנַשֶּׁבֶת לָהּ הָרוּחַ
בַּסְּתָוִים הַהֵם
בֵּין קִפְלֵי שִׂמְלָתְךָ
רוֹצֶה לִפְלֹשׁ אֶל
חֶלְקַת גּוּפְךָ
אַל נִיעַת רַגְלַיִךְ
בְּלֶכְתְּךָ
וְלִבְחֹן אֶת
תְּנוּדַת אַגָּנְךָ בְּפִסְעַךְ
לָחוּשׁ אֶת הָאָדָם הַחַי בְּתוֹכְךָ
כִּי לֹא יָכְלוּ נוֹעַ
כָּל אֵלֶּה הָעֵצִים
רַק לִרְאוֹת פֶּלֶא שֶׁבְּךָ אֵיךְ הוּא נָע לְיָדָם
בְּעוֹדָם שֶׁתּוֹלִים כָּךְ
רָחִים לָהֶם
כּוֹבְלִים אֶת גִּזְעֵיהֶם
