צילומים: עמי ורדי

שלומי ברכה בספריית קריית אונו/אלדד בוברוביץ'

בכל מה שקשור ללהקת משינה וחבריה אני חסר אובייקטיביות. מדובר בלהקה שאני עוקב אחריה באדיקות כמעט 40 שנה וראיתי לפחות 30 הופעות שלה במשך השנים.

אבל הופעת סולו של שלומי ברכה טרם יצא לי לראות ואולי כדאי להודות לאלוהי הקורונה שגרמו לו, כפי שסיפר בהופעה, לצאת מאזור הנוחות ולהתחיל עם הופעות הסלון האינטימיות שנמשכות גם כשהקורונה ככל הנראה מאחורינו.

כשברכה עולה לבמה הקטנה בספרייה בקרית אונו, לוקיישן חביב ומוקף ספרים, אני לא יכול שלא לחשוב על הפער בין הופעה מול אלפי מעריצים בקיסריה עם להקת האם המיתולוגית לפני ימים ספורים לבין ההופעה במקום כה אינטימי. כפי שיתגלה במהלך ההופעה, טמון קסם רב בפער הזה שברכה היטיב להגדיר: "זו פעם ראשונה שאני שר את השירים שכתבתי הכי חשוף, בלי להסתתר מאחורי להקה, תאורה ואפקטים".

אחרי תקלה טכנית קטנה שמסודרת מהר, ההופעה מתחילה עם ביצוע שונה מאוד מהמקור, ל"עתיד מתוק". הקהל שבוי מהשנייה הראשונה ומגיב בהתלהבות. "אני רואה שאתם מכירים", מגיב ברכה וממשיך עם "בדרך אל הים", לא לפני שמדגיש ש"ים מאוד משמעותי בשירים שלי".

היתרון הגדול בהופעות אינטימיות הוא האנקדוטות והסיפורים האישיים בין השירים, וכך כבר בתחילת ההופעה מגיע סיפור ההיכרות עם חבר טוב מהצבא - יובל בנאי. מסתבר שהשניים הקליטו על קסטות עוד בעודם על מדים, כל מיני קטעים ודאחקות, עד שברכה שמע יום אחד את בנאי שר משהו באקראי והציע לו להקים להקה ולהיות הסולן. בנאי ענה שאינו יודע לשיר וברכה הסביר שזה בסדר, גם הוא לא יודע לנגן. כך, כעבור שנתיים בלבד מהשיחה ההיא, מצאו את עצמם שני החברים מופיעים מול 50,000 מעריצים נלהבים של משינה בפארק הירקון.

ואז מגיע ביצוע נפלא ל"למה לי פוליטיקה עכשיו" האייקוני, ביצוע שצובע את השיר בצבע חדש, אחר ומרענן והקהל מתמסר, שר במקהלה. כשנרגעות מחיאות הכפיים מסביר ברכה ש"שירים עבורי זה יומן שמסמן תקופה" ומספר על התקופה שאחרי הפירוק של משינה, הקמת האולפן באזור גלידת מונטנה ושני האלבומים שיצאו בתקופה הזו: אלבום הסולו הראשון "צ'אפלין צ'ארלי" והאלבום המשותף עם רמי פורטיס "רץ על הקצה".

משם טסה ההופעה משיא לשיא: "הכוכבים דולקים על אש קטנה", "דני" והסיפור האמיתי מאחורי השיר על "החבר שרצה להסתדר", כולל הביקור המפחיד אצלו בכלא בפריז..."אתם יודעים מה זה לעבור שבע דלתות פלדה שנסגרות עליך, פחדתי שלא אצא משם", "הכל התחיל בנאצר", "מאדים ומחוויר" מאלבום הסולו השני והמשובח וביצוע גרובי וכייפי במיוחד ל"אחכה לך בשדות".

ההדרן נטול הטקסיות של הקימה והחזרה ("בואו נגיד שקמתי, מחאתם כפיים וחזרתי"), כולל ביצוע נפלא ל"שלח לי מלאך" ו"אין מקום אחר" שחותם את ההופעה ומוציא את כולם אל הלילה עם חיוך מנחם וההבנה שעם כל הקושי, הצפיפות והמחלוקות, באמת אין מקום אחר, כפי שברכה ציטט במדוייק את אל פאצ'ינו מ'פני צלקת': "אני, גם כשאני משקר, אני אומר את האמת".