שיר:

סְפִירַת הָעֹמֶר/ יצחק גוילי

 

וְתֶכֶף קַיִץ כָּבֵד יַגִּיעַ,

שֶׁמֶשׁ בְּלַהֲטָהּ תְּאַדֶּה וּתְכַלֶּה

אֶת הַטַּל וְהַיֹּפִי מֵהַשָּׂדוֹת הַיְּרֻקִּים,

כְּמוֹ בְּכָל שָׁנָה מֵאָז יַלְדוּתֵנוּ,

פְּרָחִים יַהַפְכוּ עֲשָׂבִים, קוֹצִים,

יָבוֹאוּ עָלֵינוּ יָמִים חַמִּים, אֲחֵרִים.

 

וְאוּלַי דַּוְקָא בִּגְלַל הַיְּדִיעָה הַפְּשׁוּטָה

שֶׁמַּחְזוֹר שֶׁל עֶצֶב וְשִׂמְחָה, יֵאוּשׁ וְתִקְוָה,

יְשַׁמֵּשׁ בְּעִרְבּוּבְיָה בְּהֶמְשֵׁךְ הַמַּחֲזֶה,

בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיַּמְנוּ וְהִגִּיעָנוּ

אֶל שִׁלְהֵי הָאָבִיב הַזֶּה.