שיר:

הוֹ, וַרְשָׁה/ שוקי גוטמן

 

            הוֹ, וַרְשָׁה,

שְׁטוּפַת שֶׁמֶשׁ תַּיָּרִים

וּבָתֵּי קָפֶה שֶׁל קֹדֶשׁ,

דּוּכְנֵי מִמְכָּר כְּשֵׁרִים

וּתְפִלָּה יְהוּדִית מְזַמֶּרֶת,

חֲנוּיוֹת סְפָרִים עַתִּיקִים

וּמַזְכָּרוֹת בִּשְׁנֵי זְלוֹטִי.

חוֹמוֹתַיִךְ גְּבוֹהוֹת,

אֲדֻמּוֹת וְיָפוֹת

וְגֵרַנְיוּם פּוֹרֵחַ בָּאֲדָנִיּוֹת.

 

תָּמִיד

יֵשׁ מִישֶׁהִי בַּמִּרְפֶּסֶת

שֶׁהַבִּקּוּר מַפְרִיעַ לָהּ,

הִיא שׁוֹפֶכֶת מַיִם עַל הָאוֹרְחִים,

אוֹהֶבֶת

אֶת הַשֶּׁקֶט.

 

הוֹ, וַרְשָׁה,

הַתַּעֲשִׂיָּה צוֹמַחַת

שׁוּב.