מאמר:
אפריל האכזר בחודשים/ אבי גולדברג
מאה שנים ל"ארץ הישימון" ת"ס אליוט
פסח, פסחא, וישועות
זוהי רשימה מעובדת שנכתבה לקראת הפסח לפני שנתיים כשהקורונה הייתה בעיצומה. מאז התווספה לקורונה המלחמה האכזרית שמנהלים הרוסים ומעשי הזוועה שהם מבצעים בעם האוקראיני.
בחודש אפריל השתא מלאו מאה שנים לפרסומה של הפואמה ארץ הישימון, הנחשבת בעיני רבים לפואמה המודרניסטית המשמעותית ביותר שנכתבה . יצירה אניגמטית ומלאה קודים תרבותיים שכתב המשורר ת"ס. אליוט יליד ארצות הברית שאימץ במהלך חייו את האזרחות הבריטית והמיר את דתו מפרוטסטנטי לאמונה האנגליקנית קתולית. הוא זכה בפרס נובל לספרות 1948
שורת הפתיחה של הפואמה מצהירה כי אפריל הוא האכזר בחודשים
חודש אפריל של המגפה והמלחמה , הוא חודש האביב, הפותח גם את הפואמה המודרנית של ת"ס אליוט "ארץ הישימון" בבשורת המוות.
I. The Burial of the Dead
April is the cruelest month, breeding
Lilacs out of the dead land, mixing
Memory and desire, stirring
Dull roots with spring rain.
Winter kept us warm, covering
Earth in forgetful snow, feeding
A little life with dried tubers.
קבורת המתים
" אפריל האכזר בחודשים
הלילך מגיח מהאדמה המתה ,מערב
זיכרון ותשוקה, גשם אביבי מסיט שורשים עמומים
החורף שמר על חומנו ,כיסה
את הארץ בשלג נשכח ,מזין
את תחילתם של חיים בפקעות יבשות." [תרגום אבי ]
https://youtu.be/-zHY7_aiTHw סרטון בו מוקראת הפואמה.
אליוט כתב את הפואמה תחת הרושם הנוראי שהותיר בו הטבח האכזר של מלחמת העולם הראשונה ואובדן חיי מיליונים. על מוראות המלחמה נוספו קורבנות הצעירים של השפעת הספרדית, דור שלם של מיליוני בני אדם שנכחד. על אף שהיה איש נוצרי מאמין, לא נמצאו ניחומים בפואמה שכתב ורק ייאוש וניהיליזם עולים ממנה נוכח החיים המודרניים.
השנה פסח ופסחא דרים בכפיפה אחת. עבור היהדות הפסח הוא החג המשמעותי ביותר בלוח השנה בו יצאו שבטי בני ישראל מעבדות לחירות ואוחדו לעם שקיבל עליו את האמונה באל האחד. אצל הנוצרים הפסחא מסמלת את תחייתו של ישו. עבור שתי הדתות זוהי ההזדמנות לסמכות דתית כלשהי להעפיל מהבינוניות של טקסי בעור החמץ ומהסתמיות החילונית של ריטואל הסדר, או מתפילות בכנסיות ולומר את דברה. הזדמנות שנגוזה. ככול שחולפים הימים ומוראותיהם, רק שידפון של סטטיסטיקות מוות מפי פקידי רשות אפורים ללא מילה מההנהגה רוחנית.
גם אחינו הנוצרים שקועים עד צווארם במציאת מסתור מהמגפה, ומהמלחמה ללא מנחם רוחני וללא מדריך שינווטם בעת רעה זו.
מאין תבוא הישועה אם כן ? שמא מיֵשׁוּעַ המושיע?.
שלום אש, הסופר- סלבריטאי, שמכר יותר ספרים מכול סופר יהודי אחר בין שתי מלחמות עולם, בחר דווקא ערב מלחמת העולם השנייה, רגע לפני השואה, לפנות לישוע, דומה שאזלו לו היהודים כגיבורים לספריו והוא כתב רומן אודות ישו ושמו "האיש מנצרת".
ספרו הכה בתדהמה את העולם היהודי. לסופר האידי שהתגורר שנים רבות בארה"ב וספריו תורגמו לשפות זרות והודפסו במאות אלפים, לא הייתה תשובה מניחה את הדעת מדוע ניסה לפתע למצוא חן בעיני קהל הקוראים הנוצרי, מלבד "רייטינג" . הוא המשיך וכתב ספר נוסף "השליח", אודות פאולוס ועוד אחד אודות ה"אם הקדושה" מריה במהלך תקופת האימים ושואת העם היהודי.
אין כמובן כול איסור לכתוב אודות גיבורי הדת הנוצרית בתקופת השואה , ולא היה איסור לנגן ווגנר בפני קהל הסולד ממנו, לאחר השואה, אך יש התחשבות ,יש תזמון וטעם טוב ,או רע. אש לא הוחרם במובן הרבני של המונח, כמו שפינוזה ,או אוריאל ד'אקוסטה אך נודה מחוגים יהודיים וארץ ישראלים רבים, ואפילו שעשה את שנותיו האחרונות בארץ ,ירדה קרנו והוא נשכח.
בשבוע זה של פסח \ פסחא מעלים בני ישראל את זכר דרכו הארוכה של משה ועמו ממצרים במדבר לכנען והנוצרים זוכרים את דרכו הקצרה של משיחם ישוע כשהצלב על שכמו ברחובות ירושלים.
גם דרכו של הסופר א. א. קבק שהתגורר בירושלים בשנות השלושים והארבעים של המאה שעברה, חלפה מידי יום במשעול קבוע בבית הכרם . בערוב ימיו נפל למשכב, הוא לקה במחלה קשה, שבמהלכה נדר כי אם יחלים ויקום ממיטת חוליו בעזרת השם, יחזור בתשובה ויכתוב ספר אודות האמונה שבזכותה ניצלו חייו. וכך היה. הוא החלים וחזר בתשובה מלאה. ואז בהשראת המחלה וההחלמה כתב את ספרו הידוע "במשעול הצר" שגיבורו הוא לא אחר מאשר הצעיר היהודי, תם הדרך חדור האמונה בחסדי האל ,ישוע. הסופר הידוע לא מצא מכול הצדיקים שקמו לישראל, מתמימי הדרך ונקיי הכפיים, דמות מתאימה יותר לגלם בספר את ישועתו הרוחנית מאשר את ישוע כאיש האחד והיחיד היכול לבטא את התרוממות הרוח וחזרתו לחיק האמונה. ספרו של א.א. קבק לא הוחרם אך לא התקבל בעין יפה, הוצנע וכמעט ונעלם.
