פרק מספר:

חלומות על רכישת אי פרטי/ דב בהט

בתיה, אחותו של יהושע ״יזרעאלי״ (לשעבר שידלובסקי)  הייתה נשואה

לאישיות חשובה מאד במדינת ישראל, גדעון שלהבת, שר הביטחון. בעת

שנפגשו שני הגברים האלה, טרם שבתיה נישאה לגדעון, עבר חתול שחור

בין שניהם. יהושע לא אהב את גדעון, המועמד להיות גיסו, כי נדמה

היה לו שהגבר השחצן הזה מתנהג כלפיו בזלזול. בשל תחושה זו, נמנע

יהושע מלהיפגש עם גדעון, והשניים ברכו זה את זה ב ״שלום״ קצר, רק

כאשר נפגשו בלית ברירה באירועים משפחתיים מחייבים. לצערה הרב

של בתיה, כל ניסיונותיה לגשר בין שני ענפי המשפחה הללו, נחלו כישלון

חרוץ. ככל שהשתדלה לקרב ביניהם, העדיפו שני הגברים לא להיפגש,

ושני ענפי המשפחה חיו בנפרד, מבלי להנות מיחסי משפחה חמים.

כמובן שקשר מסוים נשמר לאורך השנים וכך ידע יהושע על לידת בנם,

נמרוד.

נמרוד היה בעל אישיות מיוחדת במינה.

מאז שנמרוד נולד לבתיה וגדעון שלהבת והתחיל לגבש את עולם מושגיו,

תמיד חלם לרכוש לעצמו אי פרטי שעליו יוכל לגדל בעלי חיים כרצונו

ולפי טעמו. הוא נולד וגדל בקבוץ “תלמים ארוכים״, הנמצא בערבות הנגב

הדרומי, מרוחק מהים. למרות זאת, נימרוד אהב מאד את הים. אהבתו

השנייה הייתה לבעלי חיים. לכן, בכל חלומותיו הופיעו חיות ים. בקיבוץ

הוא הסתפק בחיות יבשה, ותמיד שאף לעבוד בדיר, ברפת או בלול.

אבל במשך השנים הוא למד שהרצונות והחלומות שלו זה דבר אחד, וצרכיו

הכלכליים של המשק זה דבר אחר. יום אחד התקבלה החלטה בקיבוץ

לסגור את הדיר. כבשים לא נמכרו טוב באותה שנה, כי בשר הכבשים

מכיל הרבה שומן, וחברת הכנסת ברוריה מלינקוביץ׳ הכריזה ששומן

זה רעל. נמרוד שלהבת הועבר לעבוד בגן הירק, כל היום עם גב כפוף.

30

דב בהט | דמוקרטיה דואבת פרטיי פרק רביעי: חלומות על רכישת א

ימים רבים חלפו על נמרוד בגן הירק, אך נמרוד לא ויתר על חלומו.

בינתיים הוא שמע לא מעט סיפורים על אנשים שיש להם איים פרטיים,

ביון, בקריביים ובמקומות אחרים בעולם, המנותקים מהשפעות ציוויליזציה

כאלה ואחרות. בעלי האיים האלה יכולים לעשות כרצונם. יש כאלה

שהקימו על אייהם הפרטיים עסקי הימורים, u1493 והתעשרו לבלי הכר. אחרים

בנו לעצמם אחוזות נופש שנועדו לאירוח סלברטאים, אשר סייעו להם

בעסקים. אנשים מהסוג של נמרוד הקימו חוות לגידול חיות מחמד מהסוג

הלא שכיח, כמו: אריות ונמרים, וגם היפופוטמים. נמרוד הכיר אישית

משקיע דרום אפריקאי שהחליט, שלגדל תנינים, בעקר תנינים לבקנים,

זה לא פחות מכניס מעסקי יהלומים, והוא לא טעה. אמנם נמרוד גם

שמע על כאלה שלטשו עיניים אל איים פרטיים ביון, הסתבכו בכספים

וסיימו בבתי כלא, או גרוע מזה, במקום לא טוב בעולם הבא. למרות

זאת, החלום על אי פרטי לא פסק מלהעסיק את מחשבותיו של נמרוד

גם לאחר שעזב את הקיבוץ, אלא אפילו התחזק במשך השנים. במשך

שעות רבות המשיך נמרוד להפליג בדמיונו במחשבות על אריות הים,

דובי הים, ציפור האלבטרוס ובמיוחד הפינגווינים למיניהם.

וכך, כאשר הגיע יום הגיוס לצה“ל, העדפתו הראשונה הייתה הקומנדו

הימי. זה היה ברור לכל כי נמרוד יתנדב לשייטת 13 . היה זה אך טבעי,

גם, שנמרוד יעלה בסולם הדרגות במהירות המירבית האפשרית בשייטת.

זה גם לא הפתיע אחרים שגלית מיטלמן, החיילת, שנחשבה ליפה ביותר

בשייטת, הפכה להיות חברתו של נמרוד. למעשה, גלית מיטלמן הייתה

אחת הבנות בשייטת שהיה לה תפקיד קרבי, וזה בעצם מה ששיגע את

נמרוד בקשר אליה. היא נראתה עדינה, כמו ורד עשוי מזכוכית, אבל,

היה ברור לכל אחד, שהגבר אשר יעז לגעת בה או ללטף, בלי רשות, את

אחד המקומות המוצנעים בגופה יהיה מסכן.

במהלך שירותו של נמרוד בשייטת, הייתה פעולה אחת, שממנה כמעט ולא

חזר. זה היה קשור באיסוף מודיעין על מתקן אויב הממוקם על אי קטן,

שאפילו אינו מסומן על מרבית המפות. המעורבים בפעולה זו מעדיפים,

מסיבות ברורות, לא לדבר עליה. בפעולה זו נמרוד נפצע באורח בינוני,

31

דב בהט | דמוקרטיה דואבת פרטיי פרק רביעי: חלומות על רכישת א

וחבריו חילצו אותו משם. אחרי טיפול רפואי יסודי, אמנם ממושך, הוא

יצא כמו חדש. כך לפחות הוא אמר לגלית מיטלמן. גלית חייכה והשיבה:

“בטח, אצלך הכל כמו חדש״.

“בפעם הבאה כשאבקר באי כלשהו, זה יהיה אתך, אחרי הצבא״, הוא אמר.

ואכן, זמן קצר לאחר שנמרוד השתחרר מצה״ל, הם ערכו טיול משותף

לאיי גלאפגוס. איי גלאפגוס הם ארכיפלג של איים געשיים המפוזרים

באוקיינוס השקט באזור קו המשווה, 972 קילומטרים מערבית לחלק

היבשתי של אקוודור. האיים נמצאים בשליטתה של אקוודור, ושייכים

למערכת הפארקים הלאומיים שלה. כשאיי גלאפגוס נוצרו בהתפרצויוּת

געשיות, לפני כחמישה מיליון עד עשרה מיליון שנים, הם היו עקרים

מצמחייה u1493 ומבעלי חיים. משום כך, הביוטה הנוכחית )סך כל האורגניזמים(

של איי גלאפגוס היא תוצאה של הגעת מינים ממקומות אחרים בדרכים

שונות לאיים, כשחלק מהמינים התפתח אחר כך בתהליך הברירה הטבעית

בהדרגה למינים אחרים. דרכי ההגעה של צמחים ובעלי חיים לאי חדש

כוללות סחיפה של זרמים, שחייה )אם מדובר בבעלי חיים ימיים גדולים(,

נשיאה על ידי רוחות ולעתים גם על ידי עופות בבוץ שדבק לרגליהן,

בזרעים שנדבקו לנוצותיהם או המופרשים עם הלשלשת שלהם. אין ודאות

לגבי הדרך שבה הגיעו הזוחלים, כדוגמת הצבים והאיגואנות' לאיים,

אבל ההשערה המקובלת היא שהם נסחפו על רפסודות טבעיות מבולי

עצים וצמחים, שכמותן נצפו בשיטפונות בנהרות של אמריקה הדרומית,

כשעליהם בעלי חיים שנלכדו. מכיוון שמחופי אמריקה הדרומית יוצא

זרם הומבולדט ועובר דרך איי גלאפגוס, סביר להניח שהזרם נשא את

בעלי החיים אל האיים.

לאחר שנמרוד וגלית חזרו מהטיול לאיי גלאפגוס השתכנע נמרוד כי

ממתין להם טיול חשוב יותר, לאיי פוקלנד, באוקיינוס האטלנטי. איי

גלאפגוס מציעים מספר רב של סוגי חיות, אך מאחר שהמקום הזה הוא

כל כך מתוייר, מרבית ההצצות על החיות הן מתוך שבילים מסומנים.

באיי פוקלנד, לעומת זאת, עדיין חש המבקר, כי הוא יכול להתרכז

באורח החיים של בעלי החיים שלפניו, בתנאים של בדידות, בתוך טבע

בתולי. זהו מקום אשר בו, בינתיים, החיות בוחנות אותנו, ואינן בורחות

מאיתנו. הוא ידע כי את הביקור באיי פוקלנד צריך להכין כהלכה, הוא

רצה שטיול זה יהיה ממושך, ואולי יביא לתוצאה ברת קיימא בכוון רכישת

אחד מאיים אלו. אך תחילת שנת הלמודים באוניברסיטה המתינה לו

במרחק של שבועיים, וגם לעניין זה הוא רצה להיערך כמיטב יכולתו.

נמרוד נרשם למחלקה למדעי החיים באוניברסיטה, וכפי שסופר לו על

ידי ידידים שכבר עברו כמוהו את המסלול הזה, רצוי להקדים ולהתעניין

ברצינות במדעים האחרים אשר יסייעו לו בלימודיו. בעיקר, כדאי, "להבריש"

את ידיעותיו במתמטיקה ובפיסיקה. כמובן ששבועיים לא יספיקו לצרכים

אלה במלואם, וכדאי להשתדל לעשות את מקסימום המאמצים. אבל

במקום שנת לימודים מענינית ונעימה ציפה לנמרוד משהו אחר. חודש

ימים בלבד לאחר תחילת השנה האקדמית, הוא קבל הודעה טלפונית

שבה נאמר לו “שעומד לקרות משהו״ והוא זומן למילואים.

נמרוד זוכר את אירועי הקרב השונים שהתרחשו סביבו לפרטיהם, עד

לדקה מסוימת בה נוצרה חשכה ממושכת, שבסופה התעורר בבית החולים.

הוא עבר שורת ניתוחים, בהם הצליחו הרופאים “לתקן״ לו את הגוף.

הוא שכב פרקדן על המטה, ועצם את עיניו בהנאה בעת שידיה של גלית

ליטפו את פניו.

“בפעם הזו אתה כבר לא יכול להגיד כמו חדש״, לחשה לו גלית שישבה

לידו על המטה, ופניה היו מכוסות בדמעות. הוא כבר ידע מה היה חלק

מהתוצאות, והשיב לה:

“לא נורא, רק רגל אחת. נמצא לה תחליף״, אמר, וחיבק אותה בחוזקה,

כאשר גופה היה מוטל על חזהו.

היא הרגישה שכוחות זרועותיו, אשר חיבקו אותה, אוזלים, ואחיזתן

נחלשת. למרות זאת, היא לא נעתקה ממנו, והמשיכה לגהור מעליו, על

אף אי הנוחיות שהייתה כרוכה בכך. גם כוחותיה אפסו, עד שהרגישה

שהוא מתקשה לנשום בשל כובד גופה.

היא הרימה את גופה מעליו, ואז היא שמעה אותו לוחש מתוך חולשתו,

בעיניים עצומות:

“לא ידעתי שאת כל כך כבדה״.

היא השיבה לו:

“אתה אף פעם לא תדע עלי את כל מה שאתה צריך לדעת״. היא ניסתה

לחייך, אבל במקום זאת, הוצפו פניה פעם נוספת בדמעות.

הוא לא השיב, והיא מהרה להגיב בלחש:

“רק חלומות טובים, אהובי״.

גלית גילתה לפתע שהם מוקפים בבני משפחה אחרים ובכמה מחבריו

של נמרוד, שניצבו בדממה סביבם. היא הזדקפה מיד, כאשר הבחינה

באמו של נמרוד יושבת על הכיסא הפנוי לידה. ליד האם עמד דר’ כהן

שקטע בדבריו את האלם סביב הפצוע:

“אתן יכולות להיות גאות בבחור שלכן, הוא חזק כמו ארז הלבנון, ומובטח

לכן כי הוא יתאושש מכל מה שעבר עליו״.

אמו של נימרוד קבלה את הדברים האלה בספקנות מסוימת, שלא לומר

בחוסר אמונה. היא הרימה את ידה והצביעה על מקום הרגל החסרה

מתחת לסדין, ושאלה:

“ומה זה?״