אז כן, היום כולם כבר יודעים, חלקם גם מתגרדים, כי לאֶפְרַיִם שערות באזניים. נכון, יש לו גם באף ועליו ובמקומות אחרים אקזוטיים ופחות וכולן מטרידות, מגרדות ומדגדגות את אֶפְרַיִם שלנו. ברע לו ובדחילו ורחימו פנה אֶפְרַיִם שלנו לאשתו האהובה שלצידו מזה ארבעים שנה ויותר ושטח בפניה את המתרחש על גופו ללא כחל וסרק וללא פינצטה שעווה או זוג מספריים.
יודע הוא כי מיומנת היא גברת אֶפְרַיִם בכל אשר נוגע בשיער והרי לה בעייה דומה מילדות, אך זו תחת השגחתה מתמידה ומתמדת. מנוסה היא בכל רזי המרקחת ועימה מרשמים ומרכיביהם מסוגים ומינים שונים אשר ליקטה באהבה מחברותיה השעירות והשעירות לשעבר ואשר להן נסיון קודם באותו ג׳ונגל עבות מטריד ומדגדג.
שנים רבות טרחה גברת אֶפְרַיִם בהכנת בסיס נתונים נאות ובו רשמה בקפידה את סוג השערה מיקומה על גוף האדם מהן הסכנות הנובעות מכך ואף הכינה בעזרתו של פרופסור מקריח אך בעל זקן עבות נוסחה מתמטית לחישוב רמת הדגדוג הצפויה על פי פרטים כמו מקום, סוג שערה, אורכה הממוצע, רמת דיגדוגה וכו׳.
רק מה עושים עם כל המידע הקריטי הזה עדיין לא היה ברור לשניים.
ישבו הם לטקס עצה בקפה קטן בשכונה החביבה, הפרפסור הזמין הפוך עם קצפת וגברת אֶפְרַיִם אמרה רק גזוז, לגברת אֶפְרַיִם עבר הארוע בשלום והפרופסור גמר עם זקן לבן ומתוק כקצפת.
מכיוון שגברת אֶפְרַיִם שונאת ביזבוז מילדותה בשנות הצנע בארצנו הקטנטונת, החלה מלקקת את זקנו של הפרופסור לקק וחזור, לקק וחזור.
אממה מה? לא ידעה היא שאהוב ליבה אֶפְרַיִם שערות באוזניים שוהה באותם דקות אצל הגלח באותה שכונה חביבה, שכן לקח הוא את דברי אשתו ברצינות, רצה להפתיעה ולשמח ליבה וביקש לגלח את כל שערותיו העבותות אם בפנים הן או בחוץ.
זינק אֶפְרַיִם שערות באוזניים על פרופסור אבו זקן בלי שפם ומקריח ותלש את זקנו בכוח רב כשהוא צורח וצווח, הרי לך בן בליעל, לאשתי אני הבעל, ועוד הוסיף מנה אחת אפיים כשחבט בסנטרו שעכשיו היה גם הוא קרח.
ואת אשתו?
לזאת אמר יקירתי, את שערך אני אוהב, הוא עושה לי מדגדג כשאיתך אני שוכב.
