בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה דָּוִד רוֹעֶה אֶת הַצֹּאן הָלַךְ וּמָצָא אֶת הָרְאֵם יָשֵׁן בַּמִּדְבָּר,
וְהָיָה סָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא הַר – וְעָלָה עָלָיו וְהָיָה רוֹעֶה.
נִנְעַר הָרְאֵם וְעָמַד,
וְהָיָה דָּוִד רָכוּב עַל קַרְנָיו וּמַגִּיעַ עַד לַשָּׁמַיִם.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר דָּוִד: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אַתָּה מוֹרִידֵנִי מִן הָרְאֵם הַזֶּה אֲנִי בּוֹנֶה לְךָ הֵיכָל שֶׁל מֵאָה אַמָּה כְּקַרְנֵי רְאֵם.
מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא?
זִמֵּן לוֹ אַרְיֵה אֶחָד.
כֵּוָן שֶׁרָאָה הָרְאֵם אֶת הָאַרְיֵה נִתְיָרֵא מִמֶּנּוּ וְרָבַץ בְּפָנָיו, לְפִי שֶׁהָאַרְיֵה מֶלֶךְ עַל כָּל הַחַיּוֹת וְהַבְּהֵמוֹת.
כֵּוָן שֶׁרָאָה דָּוִד אֶת הָאַרְיֵה נִתְיָרֵא הֵימֶנּוּ, זִמֵּן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא צְבִי, קָפַץ הָאַרְיֵה אַחֲרָיו – וְדָוִד יָרַד וְהָלַךְ לוֹ.
זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "הוֹשִׁיעֵנִי מִפִּי אַרְיֵה וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי" (תהילים כב, כב).
