מאמר:
נסיכת היקום/ הרצל חקק

על ספר שיריה של איריס כליף -

'בת אלוהים', הוצאת חדרים- 2020

 112-  עמודים.

הטבע והיקום הם מחוז כיסופֶיה של המשוררת איריס כליף. שיריה מתמזגים עם חילופי העונות, עם רטט איתני הטבע – ומעבר למילים הקורא חש: רוח אלוהים מרחפת מעל פני השירה הזאת. הוצאת 'חדרים' היטיבה לעצב בעטיפה ובעימוד השירים את הרוח המיוחדת המנשבת בין השורות, ועל כך ברכה ליאיר בן חיים עורך הספר.

אכן לפנינו שירת-סוד חובֶקֶת עולם.

בשיר 'אוקיינוס חיי' כותבת איריס על גופהּ:

'רוקֵחַ אהֲבִים על פני אוקיינוס'.

 ולא שכחנו, כבר בספרה הקודם 'ירח בר' ציירה המשוררת את עצמה כחלק מן הקוסמוס:  כבר אז נפעמנו מיכולתה לשׂרטט בכתב חרטומים פרטי את התזוזות בכל פינה בעולם, את הֱיותה יסוד פנימי מן העולם המשתנֶה. השינויים בחייה, בגופה – כל אלה הופיעו והרעידו את אושיות היקום – המשוררת הפכה למתרגֶמֶת פואֶטית של נשמת ההוויה.

  ספרה הקודם הציג את המסד לתפיסתה, מצאנו בו שירים שהציגו משנה פואטית סביב הקשר בין הֱאנושות לכוחות היקום, לאיתני הטבע.

"כורכת שתיקותיי בחַדרי עולם", עמוד 61.

ראינו שם שירה כובשת מים ושמים, שורות של מגילת אהבה, שחשפה רזי בראשית,

וכבר אז הוקסמנו מסודות הירֵח. רוח בראשית אחזה בכול: איריס כליף ככוהנת שירה מיסטית קיומית מרחפת באותם עולמות:

הנה כאן בשירה 'כותלי ירָחים' היא רואה בעיני רנטגן פואטיות לא רק את ליקוי חמה, אלא את ליקוי הלַיל: "בליקוי הליל גואֶלֶת כותלי ירחים"- עמוד 37.

הירח הוא חלק מנשמתה, והיא יוצרת במחזורי השירים עלילת חיים במרחבי הגלקסיה – מתוודעת כמלאכית מסתורית לסודות היקום – "ובגופי הקר מפשיט הירח/ בכנפיים עלומים", עמוד 48. אם לרגע חשבתם, שהשמש נפקדת ממעגלי הפואטיקה הנשׂגֶבֶת, הנה לכם מחרוזת קסם מרכבת השירה הפלאית הזו  -"יחפה ברכבל חושיי....בסֻכַּת הלילה פְּרוּטָה השֶמֶש טוהֶרֶת ביכּורי תשוקתי' – כך בעמוד 49. היא בוראת עצמה מחדש לא רק כאיריס כליף, אלא כאיריס מיתולוגית, יסוד בריאה - פרח בתשתית הבריאה, יסוד הפריחה והאהבה.

 וכך היא כותבת: "אנוכי איריס אֶרֶץ'/ בדְביר מִצְּללים צדה לגופךָ'.

ובבית האחרון של השיר:

"אני האיריס פרח נולד

בִּרְאי עולמות

דומעת ארץ לַשקט החוצב תוּמים

תחת שמיִם נרדמים", עמוד 56.

 ובשיר אחר בעמוד 53 – "הנני האיריס בת חיים עירומה בפני חולות מולֶכֶת מרום/ קושֶטֶת בחום זהב רוח טיפות ירחים/ שמש בעבים קרניה נווְדות גופי". כל איתני הטבע סרים למרותה, משתחווים למחזור החיים השירי שהיא מחוללת בבריאה. ראו נא, כיצד הלילה מתחבר לנשמה המיסטית הקסומה: "הלילה לב רוקם מפַעם בהרים לחני האיריס", שם, עמוד 53.

מה פלא, שבשירתה זו חשה המשוררת ככוהנת שמימית, ושֵם ספרהּ אכן מוביל למעמד מקודש זה –'בת אלוהים'.

המשוררת מנחילה דרך שיריהָ את המֶסֶר, שקיומה ואמנותה הם חלק ממִפרט הבריאה, הם אור נאֱצל ממרום  - וכל הפואטיקה שלה היא 'דְרשַת האהבה' – כפי שהיא מציגה זאת בשיר שלה בעמוד 57.

"במִפרט האלוהים נוצרת לחניךָ הנרקמים / למול דרשת האהבה' ובסוף השיר –" אשה חוצָה צעדי הלילה/ לעונת האיריס שסועת שמלת נעוריה/ תחת ירח אדם/ יחפה נאֱלמת לסורגי חייה", עמוד 57.

הנה לפנינו שירה נשית מכשפת, שמתחבּרת לסודות הקוסמוס והופכת את המילים לצינורות של אור, שברירי זוהר מן הספירות המחבּרות שמים וארץ. שיר מתחבר לשיר, והכול הופך למחזוריות עולמית ושירית כאחת. אין כאן שירה שמטפטפת לנו כמה חרוזים על הים והטבע ואוהב המוקסם ממנה. איריס מרחפת בספירות גבוהות: זו שירה שמנסה להעניק לנו תחושה, שהנשמה והמילים וחיוניות הפריחה - כולם באו לה כמַתת אל, שהיא חלק מתוכנית שמימית.

ואני חייב להזכיר כאן שורות מתוך 'ירח בר' שמדגימות את הקשר העז בין המשוררת לכוחות הבריאה, לאותה הרגשה שזו שירה של בת אלוהים:

הנה דוגמה מעוררת השראה:

ובאוקיינוס גופי"

אלוהים

מחולל

שדה של אהבה

ואני נגועת האהבה

מוּצפת נשימות".    עמוד 34.

כבר בספרה הקודם ראינו, כיצד יכולת שירית הופכת לספינה בתוך מים סוערים ומשברים – ומוקסמים צפינו ביכולת של הטבע להכיל ניגודים, לחולל תהליכים של התפוצצות אנרגיה, השתנות קוסמית: 'עֵדן הים' - 'שלהֶבֶת כחולה' -  ו'נטיף הָרוח' –

וכמו בנבואת יחזקאל שם צפינו במרכָּבָה האלוהית ובאנרגיה של "החשמל", זו המילה שהופיעה בספר הנבואה הקדום, גם כאן בשירתה יש תיאור של תהליך אלקטרוני:

 תהליך של תמורה חשמלית – הנטיף ניתך – והמפגש המרטיט חושף את הכאב, ההתמזגות הופכת לשֵבֶר.

מחול החשמל הבוער של המשוררת האוהבת, מתחבּר לכוחות הטבע – לפמליה האלוהית – ומבחינה זו בשירֶיה –  האוהב והאהובה – הם חלק מכוחות הטבע, יונקים מן הזרימה של הטבע, מן החיים בו, מן הנשימות המפכּות בו ומעניקות לו את הכוחות הבראשיתיים הנצחיים.

אור ונטפים וכוחות רוחניים - ובמרכז הבריאה אותה 'איריס אֶרֶץ' -דמות מיתולוגית, שנבראה באופן שירי-מיסטי:  ואותו פרח  בריאה – חלק חדש באיתני הטבע - קיום פואטי נשגב, ששינה את חייה.

מה הפלא, שהיא משוטטת בגלקסיה ומתַנָה אהבים עם חלקי היקום.

"ומחוטֵי אֱלוהים עירומה

בעֵת שנים לובשת אהבה",  עמוד 57

  איריס הבריאה, נסיכת הטבע מנחילה לנו פניני שירה קסומים, ולפנינו תהליך של זרימה אל הרוח האנושית, כמו חוטים נפרמים עד החשיפה.

וכך היא מתארת זאת במילים שלה:

"פורֶמֶת פנינתי לָרוח", עמוד 57.