זוג משמיים/ קרן דור
המסך הירוק יצר חיץ בין הזוג לאישה הצנומה. היא מביטה בשעון התלוי סמוך לתמונה הריקה על הקיר המפוספס. מחוגי השעון מראים את השעה שלוש בדיוק. טלי אליאב כבת שלושים ושמונה, פסיכולוגית קלינית ומתמחה בטיפול זוגי. הדלת נפתחת וטלי מסיטה את המסך, מסובבת את ראשה ומצמצת למראה אדם בעל כתפיי "בודי בילדר" שמכסות את מחצית חדרה. ראשו נוגע בתקרה. טלי מביטה כלא מאמינה. היא מחפשת את עיניו ומתקרבת מעט.
"שלום", קולו מהדהד ומחריש אוזניים.
"שלום", אומרת טלי מזועזעת. "אני חולמת בהקיץ. תכן ואני מנמנמת בין המטופלים"? חושבת.
הוא מושיט את ידו ללחוץ את ידה. תיזהרי, הוא אומר
אחחחחחחחח, ידה הופכת לכחולה. נאנחת מכאב. אמרתי לך שתיזהרי. מחריש
בפתח הדלת היא רואה בצדודית עינה אשה דמויית ג'לי, כמעט ואינה נראית. "דני דין"? היא מושיטה את ידה ושומעת שלום, אני פרגודיציה. טלי מושיטה את ידה ומנסה לתפוס את המוטציה. ידה מתחככת שוב ושוב בג'לי המעופף ואינה מצליחה לגעת בה.
הם מתיישבים משני צידי הספה הכסופה. פרגודיציה מתיישבת באוויר ונוצר פער של שני סנטימטרים בין הגוף לספה.
היא יושבת באוויר? חושבת טלי. "מאי גוד," ממלמלת. "קראת לי"? שואל הגבר, זכוכית החלון נסדקת.
"המליצו עליך" , אומר
"מי המליץ"? שואלת בבעתה
"אפלטון. הוא חבר טוב שלי". מחייך וחושף פה, ששיניו יוצרות מקשה אחת
טלי אוטמת את אוזניה. "תראה, אני קצת מסוחררת ואינני יכולה להקשיב לך. קולך חזק מדי.
"הגענו לטיפול זוגי". מסביר
"אתה רצית ללכת ואני לא". הפודינג אומרת את שלה
"כמה זמן אתם נשואים"? טלי שואלת פעורת פה
"משנת ארבע מאות ושבעים לפני הספירה". משיב
הגזמתי אתמול עם ה"סנרייז", מהרהרת טלי
פרגודיציה מחפשת בתיקה. "מה את מחפשת"? שואלת טלי
"היא מחפשת בלי סוף. גם בבית היא מחפשת". מטיח מאי גוד.
"מה את מחפשת, פרגודיציה"?
"את עצמי", משיבה
"כך נראים חיינו, היא מחפשת ללא הפסקה. מרים את קולו. הואזה היקרה שטלי קיבלה מאימה נשברה לרסיסים
"בבקשה תלחש". עיניה מבקשות
תראי, אני לא מרגיש אותה שנים". הג'לי זזה באוויר באי נוחות. "הוא לא רוצה להרגיש", היא לוחשת
"את יכולה לדבר בקול רם? אני לא שומעת אותך" . אומרת טלי ומדמיינת שור זועם עם רדיד אדום ממתין לה בזירה. איתו קל לה יותר להתמודד. "פרגודיציה, אני מתנצלת על השאלה כיוון שמדובר בזוג לא טרוויאלי. מה אתם"?
"אני? אני מאחורי הקלעים". מסבירה פרגודיציה.
"מאחורי הקלעים"?
"כן, מאחורי הקלעים. אני אלת ה"לא נודע".
"אלת הגומי", מגחך. התמונה הריקה כמעט ונפלה על ראשה של טלי
"ואתה"? חולפת בטלי מחשבה. היא חוששת לשאול
"אל ההכרה. נעים לי", מאי גוד מושיט את ידו.
"היד שלי עדיין לא חזרה לגוון המקורי שלה. צר לי שלא אוכל ללחוץ שוב את ידך". מנערת טלי את ידה.
פרגודיציה מגחכת." את מבינה, הוא מקנא בשמי. השם שלי הוא אלוהי ושלו הפך להיות ביטוי עם השנים.
מוזיקת כנסייה בוקעת ברקע. "המוזיקה מפריעה לי. אתה יכול לסגור את האייפד"?
"זו המצאת המאה".הוא חושף פלח שיניים בוהק.
"אין לך עיניים". טלי בטוחה שהיא הוזה
לפתע ראשו מסתובב בשלוש מאות ושישים מעלות.
"הן מאחורי הראש". היא מגמגמת
"אמת". מסובב את ראשו בחזרה אל הציר.
טלי קמה בבהלה ומנסה לברוח אך עיניו מביטות על ידית הדלת. היא לא נפתחת. אני חייבת לצאת לשאוף אוויר.
"שבי בבקשה". מחדיר את מבטו שמאחורי ראשו. "זמננו תם", היא אומרת תוך כדי שמנסה לפתוח את הדלת, אך ללא הצלחה. היא נעולה
הוא עוטה ארשת פנים רצינית ודורש "שבי".
"אם את מרגישה שאת רוצה ללכת אני יכולה להבין את זה". נשמע קולה של פרגודיציה. היא מתעופפת כאלאדין עשוי ג'לי.
"מה את יכולה להבין"? באנו לטיפול. צורח
טלי חשה שהשתן בורח מבין רגליה. "בסדר. נסיים את הטיפול". אומרת. "חיי המין שלכם טובים"?
"אני לא מרגיש אותה. היא מתעופפת".
"אז, מה אתם עושים"? בוהה בידית הדלת.
"בעבר הייתי מתעופף איתה".
"ועכשיו"? טלי מבקשת לרוץ בשדה קוצים
"לא עושים". שמעתי שאת מטפלת מינית
"הוא בגד בי עם ונוס"
"בגדת בה"?
"אני לא מרגיש אותה".
"אני יכולה להבין", פרגודיציה מעירה
" אם את מבינה מאיפה זה בא. אז מה הבעיה"? שואלת טלי
"תראי", אומר השכמות. "היא מנתחת כל סיטואציה"
"אני חולקת עליו. תמיד חי את הפשט, אף פעם לא ניסה להביט מעבר".
"יש לכם ילדים"?
"לא", אומרת פרגודיציה
"תודה לאל", פוטרת טלי.
"אין צורך להודות לי. אין ילדים". מביט בפרגודיציה בזעם. טלי שומעת את הקירות נסדקים.
"כל החדר מתפרק. זה בלתי אפשרי לשבת פה. את אוהבת אותו"? שואלת טלי
"מה זאת אהבה"? פרגודיציה מתעופפת ונוגעת בידית הדלת קלות. "איך אפשר להגדיר אהבה? הצורך בחום הוא צורך בסיסי. ממש כמו שהורים נתפסים בעיני ילדים כאלילים ומאוחר יותר ילדיהם מבינים שלא כך הדבר. ובאיזה סוג אהבה מדובר?
"בואי ננסה לפשט מעט את הדבר. אינך יכולה להגדיר רגש. פשוט תאפשרי לעצמך להרגיש".
פרגודיציה לפתע רוקמת עור וגידים וטלי ממשיכה. "את ובן זוגך משלימים אחד את השנייה. איננו יכולים לחיות בלעדיכם, גם לא עם מחציתכם. אתם יוצרים שלם". פרגודיציה נוחתת על הספה ועורה מתעטף בגוון אנושי.
"פרגודיציה, עכשיו את מרגישה. את יכולה להרגיש ולהיראות, אל תתחבאי מהאהבה. גם פרויד אהב.
"קצת יותר מדי", מאי גוד חושף צחוק רועם והשעון שנותר תלוי על קיר סדוק, נפל גם הוא.
כל הזכויות שמורות לקרן דור
* קרן דור- משוררת ויוצרת ספרות.
