זָנוּחַ מֵחֵיק/ יעקב ברזילי

זָנוּחַ מֵחֵיק

גָּלִיתִי בְּבֻסְתָּנִים נְטוּשִׁים.

פֵּרוֹת אֲשֶׁר הִבְשִׁילוּ

בְּעוֹנָתֵךְ,

בְּאִבָּם נִקְטְפוּ.

סֻכַּת הַשּׁוֹמְרִים,

אֲשֶׁר בִּתְקוּפַת

תּוֹר הַזָּהָב

גְּפָנִים הִשְׂתָּרְגוּ

בְּדָפְנוֹתֶיהָ,

לֹא מִכְּבָר

לָרוּחוֹת זָנְתָה.

גֻּמְחַת מַצָּעִים נִסְתֶּרֶת,

שְׂרִיד מִקְדָשֵׁנוּ

לְאַהֲבָה מְפַעְפַּעַת

יוֹבְשָׁנִית חֲרֵבָה.

חֲצִיר גַּגּוֹת מְטַפֵּס

עַל מַצַּע עִלּוּסִין,

שֶׁהָיָה פַּעַם

זִירָת גַּעְגּוּעֵינוּ

הַזְּקוּרִים.