מילדותו זכר מאיר דיבורים על אודות עצם הזנב. לאחרונה חזר אליו הזיכרון העמום שכנראה הדחיק עד כה, ובו הוא ראה פעם את אביו מטפס על הסולם אל הבוידעם להוריד את תנור החורף והבחין בבליטה משונה באחורי מכנסיו. הוא היה אז ילד קטן ולא התייחס לזה בעניין כלשהו, אך בימים האחרונים החלו הקצוות הפרומים להיטוות למארג אחד. מאיר התוסס, תאב החיים, חש מזה כמה ימים עקצוצים בפי הטבעת. הבעיה החלה אצלו ביום אחד והלכה ותפסה נפח. בתחילה התפתחה באיטיות, עד שצברה לה תאוצה וחיים משל עצמה. מאיר נזכר בעוד אירוע מילדותו: הוא ביקר עם אימו אצל רופא המשפחה, אימו והרופא שוחחו ארוכות, והוא זכר את המושג "תופעת עצם הזנב" שחזר פעמים רבות במהלך השיחה. כעת סבר שיש קשר בין מה שעקצץ אצלו לבין הזיכרונות העמומים; כנראה לאביו היה משהו דומה, אולי זו תופעה תורשתית?
בלילה ההוא חלם על שני גדיים משתעשעים באחו, משתובבים, כשזנבותיהם מתנועעים אנה ואנה בעליזות, מדי פעם מלחכים בהנאה את העשב הירוק, כמו אדם רעב היושב אל מול צלחת מלאה מעדנים, מתמוגג ובולס.
הוא התעורר במצב רוח רגוע בחסות החלום הנעים, התמתח במיטתו וכשהתיישב חש שוב בפעילות סביב פי הטבעת. זה בטח סתם תולעים, פטר זאת בינו לבין עצמו, אבל החליט לפנות לרופא המשפחה ולדווח על אי הנוחות שלו. למזלו היה תור פנוי עוד באותו הבוקר והוא מיהר אל המרפאה, נכנס ישירות לחדר הרופא ומייד שטח בפניו את הבעיה: "דוקטור, אני מרגיש עקצוצים, או יותר נכון גירודים, שמפריעים לי להתרכז בעבודה. אני מניח שאלו תולעים, כמו שהיו לי לפני שנתיים, זוכר? בטח נדבקתי שוב."
הרופא השיב לו בסבלנות מקצועית: "צריך לבצע בדיקת צואה ואז נדע, כרגע אין מה לעסוק בניחושים, בסדר?"
מאיר חזר הביתה לבצע את הבדיקה ומשם ניגש למקום עבודתו. הגירוד גבר והביאו למצב שלא יכול היה לשבת במקומו. הוא עדכן שאינו חש בטוב ומיהר חזרה לביתו. הוא נכנס ישירות אל חדר האמבטיה, נטל את מראת הפנים העגולה עם זכוכית המגדלת המשמשת את אשתו לטיפוח הפנים, ישב על האסלה ובחן מקרוב את האזור הבעייתי. למרבה פליאתו הוא לא ראה שום תולעים או סימן אחר להימצאותן. דאגתו הלכה וגברה, רוחו סרה מעליו. אז מה זה כן?! תהה. הוא נהיה חסר סבלנות וחיכה בקוצר רוח ליום שלישי כדי לפרוק מעליו את המתחים בחוג הריקודים בחברת תמר השובבה, בת זוגו למחול בעת ההיא.
בבית התנהל בצורה סוערת מהרגיל; לא ישב במנוחה לרגע, רק התהלך בעצבנות מחדר לחדר, באי־שקט רב. הדליק כל רגע את הטלוויזיה וכיבה אותה, או זיפּזפּ בין הערוצים ללא הרף, וכל רגע הלך אל המטבח לנשנש משהו. אפילו נורית, אשתו המרגיעה, לא הצליחה להרגיע אותו. היא בדיוק אפתה להם לחם טרי, זרוי שומשום כמו שמאיר אוהב, כדי לפנק אותו, וכשגם זה לא שיפר את המצב תהתה מה עובר עליו.
למוחרת בבוקר העקצוץ התעצם והפך לכאב עד כדי כך שניגש במהירות לחדר האמבטיה להתקלח ולבחון זאת מקרוב ביתר שאת. מה שנגלה לעיניו היה בלתי צפוי בעליל: בקצה פי הטבעת השתלשל תחילת קצה של זנב שעיר, קטנטן אך ברור לעין. היה זה זנב מובהק, לפי כל הגדרה מילונית. פלא שמאיר לא התעלף, משהו החזיקו בפנים ומנע ממנו קריסה מיידית. אימו, זכרה לברכה, תמיד התגאתה בו ושיבחה אותו על כוחות הנפש שלו בטירונות, כשחברים שלו התמוטטו.
הוא שתה בעמידה ובמהירות את כוס הקפה ויצא את הבית בטריקת דלת עצבנית כמי שרודפת אחריו סערה. בחוץ צייצו האנקורים בעליזות שהציקה לרוחו הזועפת.
בעודו נוסע במכוניתו חלפו המחשבות בראשו ללא הרף: נהייתי משהו מפלצתי. מה אומר לנורית? נהייתי מפחיד בעיני עצמי, לא אנושי, חיה ואדם יחדיו! לא, יותר חיה מאדם, כי הזנב הוא האיבר שהתנוון באדם. חיי הנוחים והמפנקים יתר על המידה נעכרו, ולא הערכתי אותם כלל כל העת, הרי אי אפשר רק ליהנות. אולי זו תורשה מאבא. הייתי חייב לעמת את העובדה הזו עם אימא כשעוד היה אפשר, חשב. גם רופא המשפחה חייב בחיסיון החולה ולא יוכל לומר לו דבר, כל שכן אם הפציינט נפטר. הוא נזכר שבאיזשהו שלב חלפה הבליטה ממכנסי אבא. מעניין איך הבעיה נפתרה, תהה. לעולם אחיה באי־ידיעה, הבין בהשלמה מצערת.
הוא היה מודאג מאוד; כיצד יסיר את הנגע במהירות, וכיצד יעשה ניתוח בלי שנורית תדע, ומי יערוב לו שיקיץ בכלל לאחר ההרדמה?
בלילה, כשבחוץ שרר שקט מוחלט, וכל האנשים, כולל נורית, כבר ישנו עמוק במיטותיהם, הוא נשאר יושב מול המחשב כדי למצוא משהו באינטרנט על התופעה, וכן להתעניין בכל הרשתות האם יש לו שותפים לגורל הסובלים מהתופעה כמותו. עיניו כבר כמעט נעצמו, אך הוא לא הרפה עד שמצא אדם נוסף באוסטרליה בעל זנב קט, אדמוני בדומה לזה של הקנגורו בארצו. כאילו הזנב מתאים עצמו לנסיבות שסביבו, חשב בפליאה.
האוסטרלי התלהב למצוא אח לצרה, והשיחה נמשכה עד השעות הקטנות של הלילה. הם ניסו לטכס עצה מה ניתן לעשות עם הזנב וממה זה נגרם, וכדומה. כמו כן חלקו את הדאגה המיידית, מה לומר לבני משפחתם הקרובה ובאיזה עיתוי. האוסטרלי סיפר למאיר על כוונתו לנתח ולהסיר את הזנב ללא שהות נוספת. ועוד שיתף אותו שהוא אנמי ותיווצר בעיה אצלו, ומי יתרום עבורו מנות דם? .....
