על ההצגה אהבה ומגפה  בתאטרון הקאמרי/ מארי רוזנבלום

קצר וקולע.

אז דווקא עכשיו, כשהכול כל כך עגמומי, דאוג וכואב נקלעתי להצגה "אהבה ומגפה" בקאמרי.

האולם היה מלא צופים וההנאה, ההנאה הייתה אדירה.

ארבעה שחקנים כלואים בבית מלון לנדבקי קורונה. שלושה שחקנים חולי קורונה וזונה אחת.

ארבעה זוגות מבודדים במלון קורונה. ארבעה סיפורי אהבה בצל מגיפה עולמית. ארבעה מחזות קצרים, מרגשים, מצחיקים ופרועים שנכתבו בתקופה מטורפת-על תקופה מטורפת .

ארבעה שחקנים, שמונה דמויות, חמישה מחזאים, שבעה יוצרים, במה אחת.

ואני רציתי רק שלא ייגמר.

המחזה מתקיים בבית מלון שבו חדר שינה ושירותים.

הבמה מסתובבת. לעיתים אנו חווים את האירוע דרך זכוכית שקופה או שהחדר נפתח בפנינו ואנו חווים את המהלך גם דרך הזכוכית.

האירוע הפותח הוא סיפור של זוג שמגיע למלון והאשה כעוסה ומאוד כואבת, נרתעת מבעלה, בעוד שבעלה מנסה לחזר אחריה ואף מאושר מהאפשרות להיות אתה ולפתח את הזוגיות ביניהם.

במהלך הוויכוח ביניהם, נפרסת לעיננו מערכת יחסים בו הבעל בגד באשתו ומכחיש זאת ואילו האישה חוקרת.....ויודעת.

השחקנים זזים בין חדר האמבטיה לחדר המגורים.

מיוחד ומצחיק.

סצנה נוספת בחדר במלון,  גבר, מריר, מזמין זונה לחדרו למלון, ליום הולדתו. הזונה היא כנרת לימוני, זמרת ושחקנית מעולה.

לטעמי זו הסצנה הטובה מכולן. עשירה בתוכנה, כואבת, צוחקת, נוגעת ללב.

כל הקטעים, עשירים בתוכנם, וגורמים  לנו להרגיש שלא בנוח על הכיסאות.

כל כך רציתי שלא יגמר אבל....נגמר

לכו לצחוק.

כותבים: בת חן סבג, ג'ייסון דנינו הולט, יואב שוטן-גושן , עירד רובינשטיין וגור קורן.בימוי וקונספט: עירד רובינשטיין

תפאורה: ערן עצמון

תאורה: אבי יונה בואנו (במבי)

תלבושות: מאור צבר

תנועה: עמית זמיר

מוזיקה: רועי ירקוני

וידאו ארט: גיא רומם

משתתפים: כנרת לימוני או קרן מור, נטע גרטי, נדב אסולין ונדב נייטס.