מאמר:
על פרשת בא/ ראובן קורמן
פרשת בא מתחלקת ל 3 נושאים:
נושא א': מדובר בפירוט 3 המכות האחרונות (הארבה , חושך ומכת הבכורות ).
נושא ב': הנחיות ה' לעם ישראל להערכות ליציאת מצריים (איסוף רכוש ובקר מהמצרים) והערכות
למכת בכורות שכוללת סימון משקופי הדלתות של בתי היהודים בדם ואופן אכילת הבשר
של בעלי החיים שנשחטו לצורך כך.
נושא ג': הנחיות ה' לעם להתנהגות לעתיד שכוללת קביעת חודש סיוון כחודש ראשון בחודשי השנה
הנחיות בנושא התנהלות בחג הפסח והנחיות לפדיון הבן הבכור.
הנושא השלישי הוא הכי חשוב בפרשה מאחר והוא מלמד אותנו שהעתיד יכול להיבנות רק לעם שיש
לו עבר ובעצם כל ההנחיות לחג הפסח ומנהג פדיון הבן הבכור נועדו לשמר בקרבנו את קורות העבר
כדי לאחד את העם סביב נושא משותף (שקרה אומנם בעבר הרחוק אבל מספק סיבה טובה לאיחוד)
שזירת הדברים הלל גם יחד נותנת למעשה את תחילת קיומו הממשי של עם ישראל ומשם זה כבר יצירת הבסיס של בני השבטים כעם.
מה שהיה בתחילה אוסף של שבטים התגבש מתהליך שתחילתו היא אכן בפרשת בא ומשם כבר אין דרך חזרה.
לכן, המכה אחרונה היא מכת בכורות בידי ה' ולא רק על מנת להראות את עוצמת ה', אלא בשביל לתת העצמה מכוונת למחויבות של בני ישראל לעתיד לבוא, לגיבושם העתידי כעם.
כך גם הנחלת מנהגי מצרים שמטרתם להחדיר באמצעות מנהגי פסח את רעיון משמעות החרות הגלומה ביציאת מצרים.
התהליך הזה והחיוב להזכיר לדורות הבאים. זה עשה אותנו לעם. אם אין מקור התחלתי לעם אז לעולם לא יהיו עם.
יצירת עם ישראל נוצקה אם כך בפרשה זו והחלה למעשה את תהליך הפיכתם מבני יעקב( וישראל) לעם ישראל.
