בצל/ אילן וייס
(לזכרו של יורם קניוק)
זוֹרֵחַ מִבַּעַד לְכֹל שִׁכְבוֹת הַשָּׂפָה
אוֹר שָׁחֹר כָּזֶה
נִפְלָא וּזְוָעָתִי
אֲבָל אֵיךְ שֶׁהַשְּׁכָבוֹת
מִתְקַלְּפוֹת וְנוֹשְׁרוֹת
אוּלַי זֶה כְּמוֹ בָּצָל
הַבָּצָל הַבָּנָלִי בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם
הַבָּצָל הַמֶּטָפִיסִי
שֶׁנִּרְקָב לְךָ בַּמְּקָרֵר
הַמְתֵּן
עוֹד מְעַט
תּוּכַל לָגַעַת
בָּאוֹר הַזֶּה
זְוָעָתִי וְנִפְלָא
זְוָעָתִי וְנִפְלָא.