מלחמות הקאנביס בתערוכה בפאב הגמל המרקד/ יהורם גלילי

תום וגנר הציג בפאב תל אביבי תערוכת איורים של ספרו "מלחמות הקנאביס – סיפורים על ייסורים ותקווה", במסגרת שבוע האיור של עיריית תל אביב

בשבוע החולף הושקה בפאב הגמל המרקד בתל אביב, תערוכת איורים של הספר "מלחמות הקנאביס – סיפורים על ייסורים ותקווה", שמחברו תום וגנר מועמד לפרס ברנר לספר העברי הטוב ביותר ולפרס שר התרבות לשנת 2021. התערוכה מוצגת במסגרת שבוע האיור (בחסות עיריית תל אביב), שהוצגה עד מוצ"ש האחרון, ובמסגרתה התקיימו מספר אירועים ובהם: אירוע ההשקה של התערוכה והרצאה של המאיירת נורית גל והסופר תום וגנר על פרויקט "מלחמות הקנאביס", הרצאה של הכלכלן גלעד אלפר, יו"ר מפלגת החופש ואחד מגיבורי הספר על "כשריק ומורטי פוגשים את מלחמות הקנאביס – המאבק לחופש", והרצאה של בן בן חרות ודייויד תם על קנאביס בתרבות ובאמנות.

תום וגנר, יועץ אסטרטגי ומנהל קמפיינים פוליטיים, נשאב לעולם הקנאביס הרפואי לאחר שאביו חלה בסרטן. בניסיון למצוא לו מזור, נקלע תום למסע מטלטל בו נדהם לגלות שמדיניות הקנאביס בישראל מפריעה גם לחולים במחלות קשות לקבל טיפול רפואי. כדי לסייע לאביו, נעזר תום בקבוצה יוצאת דופן: מחתרת המלאכים", הפועלת מחוץ לממסד הרפואי, מסייעת לחולים תוך סיכון עצמי רב ונמצאת תחת איום מתמיד של מאסר והתנכלות ממסדית.

וגנר: "בשנת 2018 אבא שלי חלה בסרטן ומהר מאוד מצבו התדרדר והרפואה הקונבנציונלית לא ידעה לתת מענה רלוונטי. חבר פייסבוק הציע לי לבדוק אפשרות לטיפול בשמן ריק סימפסון – שמן קנאביס מרוכז שמאוד עוזר לחולי סרטן ויש גם עדויות – שאת חלקן תיעדתי בספר – על החלמה מסרטן לאחר שימוש בשמן מותאם כזה. למרות זאת, שמן זה נחשב ללא חוקי בישראל גם עבור חולי סרטן, כשגם מטופלי קנאביס רפואי עם רישיון לא יכולים לקנות שמן ריק סימפסון בישראל. לנו בכלל לא היה רישיון לקנאביס רפואי. 95% מחולי הסרטן מעידים על שיפור בכאבים ובמצב רוח ובתיאבון לאחר התחלת השימוש בקנאביס רפואי, אבל במקום שהרופאים ייתנו לנו את זה באופן יזום, כפי שנותנים טיפולים אחרים שיכולים לעזור, הם לא הזכירו את האפשרות הזאת. אחרי שחקרתי את העניין לעומק, הבנתי שמה שהרופאים אמרו לי – שקנאביס עלול לגרום לדיכאון בסוג הסרטן הספציפי של אבא שלי – בכלל לא נכון ולא מופיע בשום מחקר".

בימים אלו יוצאת לאור מהדורה שנייה של ספרו "מלחמות הקאנביס – סיפורים על ייסורים ותקווה", שחושף באומץ לב את המתרחש מאחורי הקלעים של הקאנביס הרפואי בישראל. 10 אחוזים מרווחי הספר ייתרמו לסיוע לחולים במחלות קשות המטופלים בקנאביס רפואי. הספר, המועמד לפרס ברנר לספר העברי הטוב ביותר לשנת 2021 ולפרס שר התרבות לסופרים בראשית דרכם לשנת תשפ"א ומתורגם כיום לאנגלית, חושף סיפורים אישיים יוצאי דופן של מטופלים ומטפלים בקנאביס רפואי ואת הצדדים הלא מוכרים של מאבק הלגליזציה – חולים קשים ובני משפחותיהם הזקוקים לקנאביס רפואי ומתקשים לקבלו דרך משרד הבריאות.

בספר איגד תום וגנר את עדויותיהם האותנטיות של מטופלים, מטפלים ואנשי מקצוע בתחום, והוא מספק הצצה נדירה לחצר האחורית של מערכת הבריאות: להשלכות הבלתי נתפסות של חוקי הקנאביס, לאינטרסים העומדים מאחוריהם, ולחייהם של האנשים שמסכנים את כל היקר להם כדי לעזור לזרים מוחלטים.

בין המספרים ב"מלחמות הקנאביס": העיתונאי גיא לרר; הסטנדאפיסט גדי וילצ'רסקי; ניר המלאך יופטרו, שנעצר לאחר שסייע לחולי סרטן להפיק שמן קנאביס רפואי; אביגיל דר שהבריחה שמן קנאביס מחו"ל לבנה האוטיסט; עמוס דה סילבר מייסד טלגראס; נסים קריספיל חוקר הצמחים הידוע שנידון למאסר בגין ניסוי בקנאביס; ד"ר ברקת שיף-קרן מראשונות הרופאים שהחלו לטפל בקנאביס בישראל; שלומי סנדק, אבי מאבק הלגליזציה; מאיר קדוש, אב לילדה חולת אפילפסיה ששתה בקבוק שמן בכנסת; דנה בר און, יו"ר עמותת הקנאביס הרפואי; ד"ר ג'וני גרינפלד, שסמכויותיו נשללו ע"י משרד הבריאות בגין מתן "מופרז" של קנאביס לחולים סופניים; אלעד מזון מחלוצי הטיפול בשמן קנאביס מרוכז ועוד עשרות עדויות עוצרות נשימה.

וגנר, בן 43, נשוי פלוס ילד, המתגורר באשקלון, הוא יועץ אסטרטגי ויועץ תקשורת, לשעבר יועץ תקשורת של שר הביטחון (לשעבר) עמיר פרץ ודובר מטה הבחירות של ראש הממשלה (דאז) אהוד ברק. הוא פרשן ומרצה בנושאי אסטרטגיה ותקשורת במסגרות שונות ויזם אינטרנט.

וגנר: "כאשר נתנו לאבא שמן קנאביס שהשגנו בדרך לא דרך – כמו שמתואר בספר בהרחבה – היה ברור שזה עוזר. קודם כל, וזה עניין קריטי שלא עוסקים בו כמעט – ברמת התיאבון. מדובר במצבים שחולי סרטן למעשה מפסיקים לאכול בכלל, ואז זמנם קצוב. אבל עם הקנאביס אבא חזר לאכול, וכשבן אדם אוכל לפחות יש לו סיכוי כלשהו. זה אחד השקרים הכי בולטים של המערכת – אומרים שקנאביס לא מציל חיים ושבכלל אין בו תועלת רפואית, אבל ברור וידוע שקנאביס מעודד תיאבון באופן שאין לו אלטרנטיבות כיום. ואם משהו מעודד תיאבון וגורם לחולי סרטן לחזור לאכול, ברור שיש בו תועלת רפואית ומבחינתי הוא גם  מציל חיים. הרי כולנו מבינים שאם בן אדם לא אוכל, אז הסיפור נגמר. השיפור היה ניכר לא רק בתיאבון, אלא גם במצב הרוח, בכאבים שנעלמו ובמצב הכללי. מצד שני, הפכתי לעבריין בעל כורחי כי גם אחרי שהרופאים השתכנעו שאבא זקוק לקנאביס רפואי, כי התהליך הבירוקרטי נמשך זמן רב מאוד וכרוך בהמון קשיים – עליהם אני מפרט בספר – וגם כשהרישיון הגיע הכמות הייתה נמוכה מדי והזנים לא היו אלו שהזדקקנו להם. הפרופסור שטיפל באבא, שמוסמך היה לרשום לו כל טיפול רפואי בעולם, יכול היה רק להמליץ להגדיל את כמות הקנאביס הרפואי, אבל ההמלצה שלו הייתה צריכה אישור של וועדה, והאישור לא התקבל במשך חודשיים וחצי, עד שאבא נפטר. כך בעצם נאלצתי לבלות את הימים והלילות במסע הזוי לתוך קהילות הקנאביס הרפואי בו פגשתי את הצד היפה של בני אדם, שעוזרים זה לזה ללא תמורה, אבל גם נעקצתי על ידי סוחרים שמכרו לי קנאביס מזויף ומרוסס – למרות שידעו שאבא שלי חולה בסרטן ושזה עלול להרוג אותו, והסתבכתי באלף ואחת תלאות, כשכל מה שרציתי והייתי אמור לעשות זה להיות עם אבא ולטפל בו בשבועות האחרונים לחייו".

תופעה מרכזית הנחשפת בהרחבה ב"מלחמות הקנאביס" היא תרבות העזרה ההדדית הייחודית, שהתפתחה בקהילות הקנאביס הרפואי, הנתונות תחת סוג של מצור, מה שוגנר מכנה "מחתרת המלאכים" המהווה למעשה את הבסיס לספרו, המורכב מסיפורים אמיתיים של מטפלים ומטופלים בקנאביס רפואי. "אנשים מסתכנים במעצר ומאסר ועוזרים בהתנדבות לזרים גמורים. האנשים שעזרו לי לטפל באבא שלי לא הכירו אותי, לא היו חייבים לי כלום וגם לא הסכימו לקבל ממני כסף או תמורה כלשהי. הם גם עזרו לי בתרומות של קנאביס רפואי בערך כספי רב, בהשקעה ניכרת של זמן בהכנת השמן המרוכז ובייעוץ מסביב לשעון, וגם בסיכון עצמי ניכר עם שינוע הקנאביס ברחבי הארץ. הם גרמו לי להתאהב מחדש בבני אדם ולרצות להשתפר כבן אדם ביחס שלי לזולת ובנתינה שלי לאנשים שזקוקים לה, ולרצות להעביר את זה הלאה, את הרוח המיוחדת הזאת של אנשים שוויתרו על הפרארי והבינו שהגאולה שלהם עוברת דרך העזרה לזולת. היום אני מקבל מקוראים פידבק שהספר גרם להם לרצות להיות אנשים טובים יותר, ואין מאושר ממני".

וגנר חושף כי חלק גדול מהבעיות נובע מכך שקנאביס מוגדר רישמית בישראל כסם מסוכן ללא תועלת רפואית. "מדובר בשקר גלוי בהתחשב בכך שהמדינה מפעילה יחידת קנאביס רפואי, בה רופאים רושמים קנאביס לחולים ומצבם משתפר. כמדיניות מוצהרת ועקבית, מערכת הבריאות שוללת מחולים גישה לקנאביס – סם בטוח לשימוש שאיננו הורג, תופעות הלוואי שלו יחסית קלות וגם רמת ההתמכרות אליו יחסית קטנה, ומפנה את אותם חולים לטיפול בתרופות. בחלק גדול מהמקרים התרופות האלה מבוססות על אופיום, הרואין או קוקאין – שעלולות להרוג את המשתמש ותופעות הלוואי שלהן חמורות בהרבה מאשר קנאביס, ובחלק מהמקרים הן מצריכות גמילה רפואית במלונית בפיקוח רופא, עם רעידות וקריז כמו של נרקומנים. במקביל, המשטרה מפעילה מצוד אחרי חממות קנאביס לא מורשות וגם אחרי אנשים שמעשנים ג'וינט בבית בשקט, ומנגד המשטרה לא מצליחה לתת מענה לפשיעה אמיתית בגלל מחסור במשאבים".

לדבריו, המערכת לא מבינה עד כמה עמוק משבר האמון. "חולה נכנס לרופא, הרופא לא ממליץ לו על קנאביס, אחר כך הוא שואל את הרופא על קנאביס כי הוא שמע מחולה אחר באותה מחלה שזה עוזר, אבל הרופא אומר לו: 'לא, מה פתאום, זה סם מסוכן'. אחר כך אותו חולה מתחיל להשתמש בקנאביס ומגלה שהרופא – מבחינתו - שיקר לו והקנאביס דווקא כן עוזר לו ולא מסוכן, אבל הרופא דחף אותו לקחת תרופות עם תופעות לוואי קשות. אחר כך, כשהרופאים אומרים לו שצריך להתחסן נגד קורונה, הוא כבר לא מאמין להם".

 

 

טואול - בניית אתרים