שיר:
הכלב /שלומי גולדשטיין
אֲנִי זוֹכֵר אֵיךְ נִגַּשׁ אָבִי
לַכֶּלֶב שֶׁלָּנוּ.
תָּלַשׁ אוֹתוֹ מֵהַקַּרְקַע
וְהִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ לָאֲגַם הַמְּלָאכוּתִי.
וְהַכֶּלֶב
נִסָּה לָצֵאת מֵהָאֲגַם –
רָצִיתִי לִקְרֹא לְאָבִי:
"מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? הוּא גּוּר בֶּן שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים,
עֲזֹב אוֹתוֹ כְּבָר!״
אַךְ אָבִי הִשְׁלִיכוֹ בַּשֵּׁנִית
אֶל הַמַּיִם הַדְּלוּחִים
וְשָׂמַח לְאֵידוֹ.
עַכְשָׁו קֵץ הַזְּמַן:
אָבִי הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ
וְהַכֶּלֶב גַּם.
מתוך הספר ״תענית דיבור״, הוצאת קתרזיס
