שיר:
מסכות/ פנינה נדיבי 

סוֹבֶבֶת בָּרְחוֹבוֹת

אֲנָשִׁים עֲטוּיֵי מַסֵּכָה.

מְנַסָּה לָגַעַת בָּם,

 נִרְתָּעִים.

פֹּה זֶה עוֹלַם הַבּוֹגְרִים,

הֵם נוֹהֲמִים.

מַסֵּכוֹת מַסֵּכוֹת

צוֹעֵק הָרוֹכֵל בָּרְחוֹב

הוּא מַפְנֶה אֵלַי פָּנִים בַּמַּסֵּכָה

אֵיזֶה מַסֵּכָה תִּרְצִי הַיּוֹם?

תּוּכְלִי לִהְיוֹת כָּל דָּבָר שֶׁתִּרְצִי,

רַק תְּבַקְּשִׁי.

הִזָּהֲרִי לָךְ הוּא לוֹחֵשׁ

אִם חָלִילָה

תָּסִירִי אֶת הַמַּסֵּכָה,

יִתְגַּלּוּ הַפְּגָמִים,

זוֹ הִשָּׂרְדוּת, יַלְדָּה,

"אָסוּר!"