מאמר:
על פרשת וישב/ בלפור מור

שווים  ושווים יותר – עד מתי

"הלוא אב אחד לכולנו ,הלא אל אחד בראנו" (מלאכי ב, י)  מילים לחוד ומציאות לחוד.

"וישע ה' אל הבל ואל מנחתו, ואל קין ואל מנחתו לא שעה" (בראשית ד, ה)

יעקב, שגנב את הבכורה מאחיו התאום כדי לזכות באהבתו ובברכתו המועדפת של  יצחק אביו, ממשיך את מסורת ההעדפה מהפרשה הקודמת.(וישלח)  ילדי השפחות הפחות מועדפים בחזית מול מחנה עשיו,  ילדי רחל האהובים מאחור. הוא ממשיך להפגין את אהבתו והעדפתו ליוסף גם בפרשה זו. ויוסף כמו יוסף ממנף את מערכת היחסים עם אביו ואחיו, באמצעות סיפורי חלומותיו. "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם"  הוא גורם להקצנה ולשנאה עיוורת, עד כדי רצון משותף ומעוות של האחים להורגו. התמזל מזלו, ובעצת אחיו ראובן הוא מושלך לבור, ובהמלצת יהודה הוא נמכר לאורחת הישמעאלים. המסלול מבירא עמיקתא לאיגרא רמא ארוך ומפרך. צריך לעבור עוד כמה תחנות בדרך. האם למדנו משהו? האם ביכולתנו לשים את האצבע ולהגיד מי הטוב ומי הרע? האם אנחנו אוהדים את יעקב אבינו ויוסף הצדיק, או מבינים את התסכול והנזקים הנגרם למי שאינו מועדף ונאהב פחות, עד כדי קנאה המובילה לשנאה ונקמה.(מי כאן הצדיק?).

ישראל ומצריים-  תחילתה של ידידות מופלאה

אכן נפלאות דרכי הגורל. בדיעבד נסביר איך האירועים שקרו ליוסף  מקדמים את העלילה.

כל אדם צריך מצרים/אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְּמוֹ מִתּוֹכָה

בְּיָד חֲזָקָה,

אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,

וּנְחָמָה, והַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,

שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה

אַחַת,

שְׁתֵהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.

אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -

כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם,

לִגְאוֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָּה מִבֵּית עֲבָדִים,

לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,

לִצְעוֹד הַיְשֵׁר אֶל תוֹך הַמָּיִם,

לִרְאוֹתָם נִפְתָחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.

כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,

לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,

כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדָקֵףְ.    

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִהְיֶה לוֹ

אֵיזוֹ מִצְרַיִם.

וִירוּשָׁלָיִם,

וּמַסָּע אָרוֹך אֶחָד,

לִזְכּוֹר אוֹתוֹ לָעַד

בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

יש את מצריים של יעקב ובניו. יש את מצריים של משה והיציאה מעבדות לחירות, יש את משענת הקנה הרצוץ. וכמו שכותב אמנון ריבק בשיר: לכל אחד מאיתנו יש את מצרים שלו שממנה היה רוצה להשתחרר. האם אנחנו מוכנים לצאת למסע השחרור ולשלם את המחיר?

חפש את האישה

שתי נשים בולטות בפרשה:

תמר- שבתחבולות עושה לה דור המשך. בועטת ומורדת בכל המוסכמות, ואינה משלימה עם עגינותה הנצחית. מבחינתי היא סמל למאבק המתמיד של הנשים היהודיות לשחרור ממוסכמות הגברים והדת הכופה עליהם את מצבם. גם כאן יש לנו את השוות פחות ושווים יותר.

אשת פוטיפר שר הטבחים- כמו בכל משולש  ודרמה טובים, בלי בגידות ותככים אי אפשר. צריך לעבור עוד בירא עמיקתא בדרך. עוד בור אחד  ואו טו טו חלומות יוסף מתגשמים. 

סיכום

בפרק ב חלק א של מורה הנבוכים כותב הרמב"ם:

"כאשר היה אדם הראשון במצבו השלם הגמור ביותר, הרי חרף טבע -בריאתו ומשכלותיו ,

אשר בגללם נאמר עליו: ותחסרהו מעט מאלוהים (תהלים ח', 6), לא היה לו בכלל כוח המיועד לעסוק

במפורסמות. הוא לא השׂיג אפילו את הברור ביותר בין המפורסמות לגנאי והוא חשיפת הערווה. דבר

זה לא היה מגונה בעיניו והוא לא השׂיג את הגנאי שבו. וכאשר המרה (את פי האל) ונטה לעבר

תאוותיו הדמיוניות ותענוגות חושיו הגופניים, כפי שאמר: כי טוב העץ למאכל וכי תאוָה הוא לעיניים

) בראשית ג', 6) - נענש בכך שנשללה ממנו אותה השׂגה שׂכלית. לכן הוא המרה את הצו אשר נצטווה

מפאת שׂכלו ותהי לו השׂגת המפורסמות. הוא נשתקע בציון הדברים כמגונים או כיפים. אותה שעה

ידע את ערכו של מה שאבד לו ושממנו נתערטל ולאיזה מצב הגיע  . לכן נאמר: והייתם כאלוהים יֹדעי

טוב ורע (בראשית ג', 5) , ולא נאמר: יודעי שקר ואמת או משיגי שקר ואמת.

לגבי ההכרחי אין טוב ורע כלל, אלא יש שקר ואמת".

והוא מסכם:

"השבח לבעל החפץ  אשר תכליתו וחוכמתו לא יושגו" – ובמילים פשוטות לך בעקבות חלומותיך, רצונותיך  ובלבד שתשתמש בשכל ךבתבונה ובבקרה. אשרי המאמין.