מאמר:
על פרשת וישלח/ רון גרא
פרשת וישלח: מלחמה ושלום
יעקב מאופיין יותר מאבותיו אברהם ויצחק במאבקים פנימיים בנוסף למאבקים החיצוניים. ניכר כי יש הקבלה בין המאבקים הללו והם משקפים אלו את אלו.
חייו רצופים באירועים של בחירה, כמו קניית הבכורה מידי אחיו עשיו, קבלת הברכה המרכזית והמשכיות הייעוד של שושלת האבות מפי אביו יצחק על פי תכנון של אמו המזהה את כוחו הרוחני.
בחירות אלו מובילות אותו גם להמשך של שרשרשת מאבקים מעת הבריחה מבית אביו ואמו אל בית דודו ושם הוא עובר טלטלות חוזרות ונשנות מצד לבן. הוא יוצא בחזרה אל בית אביו ואמו, וגם כאן הוא נרדף וכורת ברית שמירה בינו לבין דודו.
יש הרואים בקורות אותו מעת בריחתו מפני אחיו לאחר מכירת הבכורה ונטילת הברכה כגמול על אלו- רמיה תחת רמיה.
הדרך בה נקט להשיג את הישגיו, גם אם הם מיועדים לו גרמה לכך שאף הוא "יזכה" במנת רמיה בבית קרוביו: החלפת רחל בלאה ושנות עבודה רבות, ומניעה מלצאת חזרה למקום ממנו בא.
לצד אלו מתרחשת לו התגלות במהלך יציאתו מבית הוריו, והיא אותה שינת חלום שבו נחזים מלאכים עולים ויורדים. חלום בו מתגלה עולם פורח שראשיתו בחזיון מופלא וסופו בברכת האל לקראת דרכו.
בפרשת וישלח מתוארת חזרתו של יעקב אל ארצו ואל בית אביו ואמו ודרכו סלולה במאבקים ויותר מכך, מתגלית בה חרדה מפני המפגש המחודש עם אחיו עשיו.
הזיכרון העולה כי לפני שנים רבות לפני הימלטותו מבית הוריו, אחיו נשבע להורגו בשל כפילות הפגיעה בו, בכורה וברכה שנלקחו ממנו.
מלאכי בשורה מדווחים ליעקב כי אחיו בא לקראתו, והוא על פי רש"י על בסיס המדרש מתקין עצמו לשלושה דברים: לדורון, לתפילה ולמלחמה. (רש"י בראשית לב, ט).
לכאורה שלושה תחומים שאין ביניהם כל קשר. אלו הם שלוש עמדות קיום נפרדות המובילות למסלולים שונים זה מזה. אולם הגמישות באישיותו של יעקב מאפשרת להתכונן באופנים מנוגדים זה לזה, ולא לפעול על פי ציר אחד בלבד.
הסיפור מורכב מעט יותר, יעקב הוא ההולך לקראת אחיו עשיו, וזה בא לקראתו. ההליכה לקראתו מלחיצה את יעקב. זיכרון זה מהדהד דרך דבריו של רש"י בפס' ח: "ויירא, ויצר – וירא שמא ייהרג, ויצר לו אם יהרוג הוא את אחרים" על בסיס מדרש בראשית רבא.
מכאן יוצא כי המתואר רגע לאחר מכן, ההכנה לשלושת האפשרויות – שלושה תסריטים אפשריים- מתחיל ברגע אחד ובו עולה השנאה של אחיו ו"יצר לו" המקום נעשה לו צר, הוא חרד שמא תהיה כאן מלחמה, והוא אף רואה בה את האפשרות הראשונית וההגיונית ביותר כהמשך למאבק הראשוני ביניהם. מאבק המבוסס על מעשיו כלפי אחיו.
קיים קשר בין המאבק המדומיין (שניכר כי אותו הוא צופה) כאן לבין ההתרחשויות בבית דודו- תקופת המאבק הקיומי הממושך.
מאבק זה מקבל משנה תוקף כאשר בזמן שבין ההמתנה למפגש עם עשיו לבין המפגש עצמו מתרחש מאבק הרואי נוסף:
"ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר" (לב, כה).
אולם סופו של מאבק זה בברכה:
"....ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" (שם, כט)
ובין לבין עם עלות השחר ניכר כי יעקב מבקש מהאיש הנאבק עימו שיברך אותו- מהלך תמוה לשני מתגוששים ללא רקע מוסבר.
יעקב הוא איש המאבקים ההופך לישראל דמות של מתגבר.
ניתן לראות מאבק זה כהמשך של הופעת המלאכים אצל יעקב:
מלאך מן הסולם היורד לארץ ונפגש בפועל עם יעקב, באופן שהחלום הפלאי הופך למפגש ממשי.
יעקב לאורך רוב שנותיו מתואר כדמות של מתאבק ומתגבר. בין לבין אירועים בהם מתקיים מאבק או אפשרות למאבק מופיעים מלאכים בתפקיד שליחים. שליחים אלו רצו בינו לבין עשיו (במקרא שליחים נקראים גם מלאכים, אך גם מלאכים עשויים להיות שליחים),
במקרה זה המלאך הוא השליח אל יעקב עצמו.
יש המפרשים זאת כמאבק המקדים את המפגש עם עשיו ובא לבשר לו כי הוא ייצא בשלום.
אולם מעל כל אלו נמצאת אישיותו של יעקב כמי שמעל לכל המאבקים הבין אישיים נמצא המאבק הפנימי בתוכו, בין חלקים בה.
המאבקים החיצוניים הן עדות נוספת למתחולל בנפשו פנימה של יעקב ובו מתרוצצים כוחות מנוגדים. עוד בטרם נולדו הוא ואחיו עשיו תוארה ההתרוצצות ברחם אמו רבקה שחשה את שני הבנים, שני העולמות, הנפשות של הכוחות המנוגדים, כאשר יעקב ועשיו הם הביטוי לכך.
אולם יעקב ועשיו והייצוגים שלהם מצויים בתוך נפש אחת- יעקב. כך גם המלאכים הנעים במרחב ומעלה ומטה ונאספים למאבק ולשלום מייצגים גם הם את המחול הפנימי של יעקב. ברבות הזמן הוא יוכל להפוך לישראל, כמי שמוצא אחדות בתוכו ובקשר שלו עם האל.
כאשר החלקים המנוגדים והשונים באים לידי התלכדות נפסק מאבק האיתנים והוא יכול להיות ישר עם האל ועם אדם, או אז המפגש עם עשיו יכול להיות שלם יותר והוא יכול להשלים עם מציאות נוספת מפויסת יותר.
שבת שלום,
