מארב/ אדם מיצקביץ' מפולנית חנניה רייכמן

שָׁב הַבַּיְתָה עִם־לַיִל ווֹיֶבוֹֽדָה, שַׂר־חַיִל.

אֶל אִשְׁתּוֹ מְמַהֵר הוּא הַחַדְרָה.

אַךְ לַשָּׁוְא יְחַפְּשֶׂנָּה: בַּמִּטָּה הִיא אֵינֶנָּה!

וְלִבּוֹ נִזְדַּעְזַע מֵחֲשָֽׁד רָע.

מְדֻכָּא וּשְׁפַל־עַיִן, מְהַרְהֵר הוּא עֲדַיִן –

אַךְ בְּרַק־זַעַם נִבְזַק כְּבָר הָעַיְנָה.

דֹּם סִלְסֵל שְׂפַם־שֵׂיבָה הוּא – וּפִתְאֹם עֲזָבָהוּ

וְקָרָא לִמְשָׁרְתוֹ, בֶּן־אוּקְרַיְנָה.

“כְּסִיל!” – הִרְעִים עַל הַנַּעַר: "לָמָּה אֵין מוּל הַשַּׁעַר

לֹא שׁוֹמֵר וְלֹא כֶּלֶב בָּעֶרֶב?

רוּץ בִּן־רֶגַע לָקַחַת שְׁנֵי רוֹבִים וְאַמְתַּחַת!

הִזְדָּרֵז – וְנֵצֵא אֱלֵי אֶרֶב!"

מִתְגַּנְּבִים הֵם הַגַּנָּה. אֲנָחוֹת תִּשָּׁמַעְנָה

מִסֻּכָּה הַטּוֹבַעַת בְּיֶרֶק.

עַל סַפְסָל אוֹ כִּסֵּֽא בָּהּ – דְּמוּת־בְּלֹבֶן הֵסֵבָּה:

אֵיזוֹ פַּֽאנָה בִּכְסוּת לִבְנַת־אֶרֶג.

אֶת עֵינֶיהָ מַצְעֶפֶת הָאִשָּׁה בַּמַּחְלֶפֶת.

יָד אַחַת סוֹכְכָה עַל חָזֶהָ –

וְיָדָהּ הָאַחֶרֶת מַרְתִּיעָה וְעוֹצֶרֶת

אִישׁ צָעִיר שֶׁכָּרַע לְפָנֶיהָ.

אַךְ יָדוֹ בָּהּ נִנְעֶצֶת: "אֲהוּבָה נֶעֱרֶצֶת!

אֵין תִּקְוָה לְנַפְשִׁי שֶׁנָּצוֹדָה!

שׁוּב לֹא לִי רִגְשׁוֹתַיִךְ – וְלֹא לִי אַנְחוֹתַיִךְ:

אֶת כָּל אֵלֶּה קָנָה ווֹיֶבוֹֽדָה.

זֶה שָׁנִים שֶׁאָהַבְתִּי, נֶאֱנַחְתִּי, כָּאַבְתִּי –

אַךְ לֹא כֵן ווֹיֶבוֹדָה עַז־מֵצַח:

רַק צִלְצֵל לָךְ בְּנַחַת בִּזְהָבוֹ בַּצַּלַּחַת –

וּמָכַרְתְּ אֶת עַצְמֵךְ לוֹ לָנֶצַח!

בַּלֵּילוֹת מִתְעַלֶּסֶת שֵׂיבָתוֹ עַל הַכֶּסֶת

בַּחֶדְוָה שֶׁמִּמֶּנִּי נִגְזָלָה.

הוּא מוֹצֵץ מִלְּחָיַיִךְ וּמֵאֹדֶם שְׂפָתַיִךְ

אֶת מִתְקֵךְ שֶׁמִּמֶּנִּי וְהָלְאָה.

עַל סוּסִי, לְאוֹר סַהַר, אַצְתִּי הֵנָּה בְּדַהַר

בְּלֵיל־קֹר לְלֹא נֹפֶשׁ וָרֹדֶם –

וְלִבִּי מָלֵא רֶטֶט לַפְּרִידָה הַמֻּחְלֶטֶת,

אַךְ רוֹחֵשׁ אִחוּלִים לָךְ כְּקֹדֶם!"

הִיא עֲדַיִן מַחְרֶשֶׁת – וּלְשׁוֹנוֹ מְלַחֶשֶׁת

תַּחְנוּנִים וְתַרְעֹמֶת גַּם־יַחַד.

בְּעֶלְפּוֹן־כִּסּוּפֶיהָ מַרְכִּינָה הִיא כְּתֵפֶיהָ –

וְאֶל תּוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו הִיא צוֹנַחַת.

לֹא הִבְלִיג עוֹד הַבַּעַל, הַנִּדְהָם מִן הַמַּעַל.

הוּא שָׁלַף תַּרְמִילִים לְלֹא הֶסֶס;

נְגָסָם בַּשִּׁנַּיִם – וְהִטְעִינוּ הַשְּׁנַיִם

אֶת אֲבַק־הַשְּׂרֵפָה וְהָרֶסֶס.

“פַּאן” – לוֹחֵשׁ לוֹ לְפֶתַע מְשָׁרְתוֹ מִתּוֹך רֶתַע:

לֹא יָכֹלְנִי לִירוֹת אֶל הַפַּֽאנָה:

אֵיזֶה שֵׁד עֲכָרַנִי, רַעַד קַר עֲבָרַנִּי –

וְנָשְׁרָה דִמְעָתִי הַמִּטְעָנָה".

– "הַס! בְּלוֹם פֶּה, זֶרַע־עֶבֶד, פֶּן אַכֶּכָּה בַּשֵּׁבֶט!

הֵא תַּרְמִיל לְתוֹסֶפֶת – וּשְׁמַע־נָא:

חִישׁ צַיֵּת לְלֹא מֶרִי – וְהָטַח אֶת הַיֶּרִי

אוֹ בְּךָ־עַצְמְךָ – אוֹ בַּפַּֽאנָה!

קְלַע לְמַעְלָה… יָמִינָה… אֶל רֹאשָׁהּ… אַךְ הַמְתִּינָה:

אֶת הַגֶּבֶר מִקֹּדֶם אֶפְקוֹדָה!"

אַךְ עַבְדּוֹ לֹא חִכָּֽה עוֹד: הוּא גָבַר עַל הָרַעַד –

וְיָרָה… בְּקָדְקֹד־ווֹיֶבוֹֽדָה.