סיפור תלמודי:
לשון מובנת/ תנחומא-בובר, פרשת יתרו.

בְּשָׁעָה שֶׁבָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל, דִּבֵּר עִמָּהֶם בְּלָשׁוֹן שֶׁהָיוּ יוֹדְעִים וּמְבִינִים.

"אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ, ב) –

אָמַר רַ' נְחֶמְיָה: מַהוּ "אָנֹכִי"?

לָשׁוֹן מִצְרִי הוּא.

אָדָם שֶׁמְּבַקֵּשׁ לוֹמַר לַחֲבֵרוֹ בְּמִצְרַיִם "אֲנִי", הוּא אוֹמֵר "אָנוֹךְ".

לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?

לְמֶלֶךְ שֶׁנִּשְׁבָּה בְּנוֹ וְעָשָׂה יָמִים רַבִּים עִם הַשַּׁבָּאִים.

לָמַד שִׂיחָתָם שֶׁל אוֹתָם הַשַּׁבָּאִים.

כְּשֶׁעָשָׂה נְקָמָה בְּאוֹיְבָיו וֶהֱבִיאוֹ, וּבָא לְהָשִׂיחַ עִמּוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ, וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ.

מֶה עָשָׂה?

הִתְחִיל לְסַפֵּר עִמּוֹ בִּלְשׁוֹנָם שֶׁל הַשַּׁבָּאִים.

כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל:

כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם לָמְדוּ שִׂיחָתָם שֶׁל מִצְרִים.

כְּשֶׁגְּאָלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָא לִתֵּן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיוּ יוֹדְעִים לִשְׁמֹעַ.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲרֵינִי מֵשִׂיחַ עִמָּהֶם בְּלָשׁוֹן מִצְרִי.

פָּתַח וְאָמַר "אָנֹכִי" – אָנוֹךְ.