סיפור תלמודי:
קופסת הדינרים /מדרש שוחר טוב
שֶׁאָבְדָה מַטְרוֹנָה אַחַת קֻפְסָה מְלֵאָה דֵּינָרִין,
וּמְצָאָהּ אוֹתוֹ חָסִיד וְהוֹלִיכָהּ לְבֵיתָהּ.
כֵּיוָן שֶׁהֱבִיאָהּ אָמְרוּ לָהּ: אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה שֶׁבְּתוֹכָהּ, לְפִיכָךְ הֱבִיאָהּ לָךְ.
אָמְרָה לָהֶם: הַקֻּפְסָא כֻּלָּהּ שֶׁל זָהָב מִבַּחוּץ, וְאַתֶּם אוֹמְרִים: אֵינוֹ יוֹדֵעַ מָה שֶׁבְּתוֹכָהּ!
אָמְרָה לוֹ: תְּהֵא אִמְךָ מְסוּרָה לְךָ!
אָמְרוּ לָהּ: הוּא מַחֲזִיר אֲבֵדָתֵךְ וְאַתְּ מְקַלֶּלֶת אוֹתוֹ!
אָמְרָה לָהֶם: אִלּוּ הָיָה עוֹד אֶחָד בְּאֻמָּתוֹ כְּמוֹתוֹ, אָנוּ לֹא הָיִינוּ בָּעוֹלָם.
