מאמר:
יקיר דסא  משורר בשלן ורוח שירה/ מארי רוזנבלום

למה לקרוא שירים על כאב ובכי? למה לקרוא שירים על סורגים, פצעים, ללא נחמה, ללא חמלה?

אבל משהו בשיריו מושך אותי אליו- אל יקיר (יקי) דסא.

השירים קורעים אותי ובא לי  רק לחבקו. אין לי מילים לנחמו, אין בי את הכוחות שיש לו להיות כל כך ישיר ולומר אני נוטה למות. והוא אומר, והוא בוכה, והוא שר ומשחק קלאס עם מלאכים ואין בו כעס, ואינו מקלל, רק מתגעגע לילדותו, בוכה, מבשל וכותב.

אין לי הסבר ליכולת האדירה שמתבטאת בכתיבתו אלא לומר שמלאכי השרת שומרים עליו ורוח אלוהים מרחפת מעליו ומלאך המוות ירא ממנו. זעקתו משתקת אותי והופכת את הגיהינום לדממה.

הלכתי סחור סחור במקורותיי - שיחות עם אלוהים, מחשבות על המוות,

ובאתי לשימבורסקה, חיטטתי בזלדה, קיוויתי שדווקא פבלו נרודה  יאיר דרכי, גם פאט פארקר הייתה שותפה לחיפושים.

משנואשתי, פניתי ל"כל נדרי".

חיבור הכלל הרגיע אותי אך מעט.

ואז איוב דרש מקומו ואני מצאתי מקומי.

איוב, שאינו יודע את הסיבה האמתית לייסוריו, שואל ותוהה ומתווכח עם חבריו ומתאונן על גורלו.

כך התחברתי לשיריו של דסא.

גם דסא משוחח עם אלוהיו, "כי גדל הכאב מאוד" (איוב פרק ב/יג)

בעמוד 20 יש לדסא משפט:

תֵּן לַדְּמָמָה לְדַבֵּר בְּשֵׁם עַצְמָהּ,

לֹא תָּמִיד כְּדַאי לְנַסּוֹת

לְפָרֵשׁ אוֹתָהּ.

דסא מספר על עצמו:

"

"השם שלי הוא במקור יעקב דסה.

בצעירותי החלפתי לשם יקי במקום יעקב ושנים מאוחר יותר מתקשרת הציעה להוסיף ר' לשם אז הפך להיות יקיר.     

אני כותב מתוך תחושות אישיות, נפשיות ומתוך מה שאני מרגיש.

אנשים לא יכולים לראות, אז אני כותב כדי שיראו."

"אֲנִי כּוֹתֵב מִתּוֹךְ רְאִיָּה

בּוֹכִיָּה

אֶת הַדְּבָרִים הַפּוֹנִים אֵלַי

לִכְאֵב.

אֲנִי כּוֹתֵב מִתּוֹך

הַמַּבָּטִים

מֵעֵבֶר לְמַה שֶׁהָעַיִן יְכוֹלָה

לִצְחֹק.

אֲנִי כּוֹתֵב מִתּוֹךְ

הַתַּרְדֵּמָה

שֶׁאוֹתָהּ אֵינֶנִּי יָכוֹל

לְהֵרָדֵם

וּמִתּוֹךְ כָּל הַשָּׁעוֹת

בָּהֶן אֲנִי

מְשֻׁגָּע שֶׁלִּי.

אֲנִי כּוֹתֵב מִתּוֹךְ מַה

שֶׁאַתֶּם

לֹא יְכוֹלִים לִרְאוֹת

אוֹתִי."

יקיר דסא נולד ב-1955 בחיפה. זהו ספרו ה-8 . ספריו כוללים ספרי ילדים וספרי שירה.

ספרו האחרון "סורגי הנפש" יצא בהוצאת "דרך המילים" באפריל 2021 .   עריכה וקטעי קישור גלי צבי ויס.

סובל ממחלת הסרטן שתקפה את ריאותיו.

בספרו זה, האחרון, נכללים שירים וסיפורים קצרים.

אני מתייחסת רק לשיריו.

דסא מספר על עצמו:

"שני עולמות ממלאים את חיי. הכתיבה והבישולים. אני לא מבשל אוכל שגרתי, אני יוצר אוכל. עבורי בישול הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה שלי. מבשל תחת השראה כשאני בוחר את חומרי הגלם לבישול,

הם כמו המילים לשיר והמנה, היא השיר שנולד בסוף. בישולים שלי, אני מעלה לפייסבוק, לעומת זאת, שירים שלי אני לא מעלה לשם.

בעבר הרחוק התחלתי להעלות לשם שירים ואז גיליתי שאנשים מעתיקים ומדביקים בקיר שלהם, מבלי לתת לי את הקרדיט.

.

המוות סובב אותי מאז שהייתי בן 23, כשאבי נפטר. אחרי כן אחותי נרצחה. אחרי כן אמא שלי נפטרה. ואז גרושתי, אם ילדיי ואז גיסי, שהיה אהוב עלי במיוחד.

אני יודע מהו מוות, חי אתו ואותו, ומתייחס למתים כישויות שחיות בקרבי כל הזמן.

אני מקדש את מותם, אך לא נכנע נפשית לגזרות האלה."

מהו יחסך לאלוהים?

"יחסי לאלוהים - לא מאמין בקיומו. מאז שהייתי ילד ולמדתי על השואה, למרות שמשפחתי האישית לא נפגעה מהשואה. החיזוק לאי האימון התגבר מאוד, לאחר שטיפלתי באמי 9 חודשים כמעט יום ולילה, ואחרי שהיא נפטרה אני חליתי מאוד. ואם אחרי שכיבדתי אותה ואת רצונותיה האחרונים והדרך בה טיפלתי בה, הוא נתן לי לחלות עד כדי קריסת מערכות, אז איפה הוא שלא רואה את מצוות כיבוד אם שעשיתי ?"

על אלו חטאים אתה מדבר בשיריך?

היו לי כמה מעשים בחיים, שאינני מתחרט עליהם כלל וכלל, שלא בדיוק כל אדם היה מתגאה במעשים אלה, להם אני, שמחמיר עם עצמי, קורא "חטאים". כשפניתי אליו בשאלה האם הוא בא לנגב לי את ה"חטאים", אני פונה אליו באירוניה מוחלטת, כשאני יודע שהוא איננו מקשיב. זו יותר התרסה נגדו ולא פנייה לעזרה.

מרחק שתי דמעות ממך, זה ביטוי שעלה לי במקום מרחק שני צעדים.. המחזק כמה קרוב כביכול אני אליו, פיזית, והדמעות כנראה באות לתאר בתת מודע את התחינה לעזרה.. כי אלוהים משחק בחיי בשני תפקידים.

כביכול אני לא מאמין בקיומו, ולפעמים אני מדבר עם עצמי ושואל, אולי הוא בכל זאת קיים?? אבל לא מאמין בקיומו."

ולא יכולתי להחריש והוספתי כמה פסוקים מאיוב.

פרק ג'}

ג  יֹאבַד יוֹם, אִוָּלֶד בּוֹ;    וְהַלַּיְלָה אָמַר, הֹרָה גָבֶר."

אַל-יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמַּעַל;    וְאַל-תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה.

ה  יִגְאָלֻהוּ, חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת--תִּשְׁכָּן-עָלָיו עֲנָנָה;    יְבַעֲתֻהוּ, כִּמְרִירֵי יוֹם.

ו  הַלַּיְלָה הַהוּא,    יִקָּחֵהוּ-אֹפֶל:

ז"  הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא, יְהִי גַלְמוּד;    אַל-תָּבוֹא רְנָנָה בוֹ. 

ביקשתי מדסא לשלוח לי את עשרת השירים האהובים עליו.

אני מביאה כמה משיריו.

בקיוסק של הגרוזיני עמוד 49

בַּקְּיוֹסְק שֶׁל הַגְּרוּזִינִי

סְדוּרוֹת קֻפְסָאוֹת סִיגַרְיוֹת

מְרִיחוֹת עָשָׁן זוֹל

וּבַקְבּוּקִים שְׁקוּפִים

מֻנָּחִים עַל מַדְּפֵי

הַשִּׁכְרוּת

וְהַצֶּבַע הַבּוֹלֵט הוּא

צִבְעָם שֶׁל הַגְּבָרִים

הַמִּתְגַּלְפִים

בִּשְׁלַל רֵיקָנוּת

עַל רֶקַע גְּוָנָיו שֶׁל הַלַּיְלָה

וִירֵכַיִם שׁוֹפְעוֹת שֶׁל

זוֹנָה אַחַת

שֶׁמְּחַפֶּשֶׂת מַרְגּוֹעַ

לְכִיסָהּ.

בַּקְּיוֹסְק שֶׁל הַגְּרוּזִינִי

מְפַצְּחִים ווֹדְקָה

בְּכוֹסוֹת כְּאֵב קְטַנּוֹת

מִפְּלַסְטִיק.

 יש לו משפטים נפלאים בשיריו  "בכוסות כאב קטנות מפלסטיק" או "צבעם של הגברים המתגלפים בשלל ריקנות."

שפת האהבה, עמוד 85

בּוֹא נֵרֵד אֶל שְׂפַת הָאַהֲבָה,

נְדַבֵּר בְּלָשׁוֹן אַחַת.

נִגְלֹשׁ עַל רִיר הַזִּכְרוֹנוֹת,

שֶׁהִרְטִיב אֶת מַגָּעֵינוּ

וְנֶאֱסֹף אֶת הַתְּשׁוּקָה

מִן הַשְּׁלוּלִית,

בָּהּ עֵינִי מִשְׁתַּקֶּפֶת יְבֵשָׁה.

אֱחֹז בְּמַעֲקֶה גּוּפִי,

טַפֵּס אֶל לִבִּי

וּסְפֹר פִּרְפּוּרָיו.

אַל תִּבְרַח,

אַל תּוֹתִיר בְּחַיַּי אֶת

עִקְּבוֹתֶיךָ כְּדָם,

חֲיֵה בִּי אֶת הַדּוֹפֵק

שֶׁנֶּעֱלַם.

ועוד משפט נפלא "גלש על ריר הזכרונות, שהרטיב את מגענו ונאסף את התשוקה מן השלולית"

כמו, עמוד 40

הָלַכְתִּי עַל פְּנֵי הַמַּיִם כְּמוֹ יֵשׁוּ,

אֲבָל הוּא לֹא טָבַע.

שָׁכַבְתִּי עַל הַמִּזְבֵּחַ כְּמוֹ יִצְחַק,

אַךְ הַסַּכִּין כְּבָר הָיְתָה שְׁלוּפָה בְּמֶרְכָּזוֹ,

וְלֹא שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל הָאֱלֹהִים  הַמְּצַוֶּה

"אַל תִּשְׁלַח..."

אוּלַי כִּי לֹא הָיִיתִי

"יָרֵא..."

גֹּרַשְׁתִּי מִגַּן הָאֹשֶׁר כְּמוֹ הַגָּר,

אַךְ הַגּוֹי הַיָּחִיד שֶׁיָּצָא מֵחַלְצַי,

הוּא שְׂרִידֵי שִׁירָתִי.

הִשְׁתַּעֲשַׁעְתִּי בְּגַנֵּי הָעֵדֶן כְּמוֹ אָדָם וְחַוָּה,

אַךְ לֹא הָיָה לִי עָלֶה תְּאֵנָה

לְכַסּוֹת אֶת עֵינֵי הָאֱלֹהִים,

וְסֻלַּקְתִּי מֵעֲרוּגַת

הָעִנּוּגִים.

עַכְשָׁו אֲנִי כְּמוֹ אִיּוֹב,

רַק שֶׁהַסֵּפֶר שֶׁלִּי

חַי, נוֹשֵׁם, וּמְדַמֵּם

שִׁבְעָתַיִם.

הַלְוַאי וְהָיִיתִי רָחָב -

לְפָחוֹת הָיִיתִי יָדוּעַ

בַּצִּבּוּר,

וְלֹא הָיִיתִי נִסְקַל בְּאַבְנֵי

הַבְּדִידוּת.

ובשיר הבא "

ועוד משפט נפלא " עַכְשָׁו אֲנִי כְּמוֹ אִיּוֹב, רַק שֶׁהַסֵּפֶר שֶׁלִּי,חַי, נוֹשֵׁם, וּמְדַמֵּם,שִׁבְעָתַיִם."

הוספתי מספר שורות משירה של שימבורסקבה האגדית

"על אודות הנפש בקצרה" תרגם מפולנית: דוד וינפלד

נפש יש בנו - מדי פעם"

אין לך אדם שהיא שורה בו בלי הפוגה

ולתמיד......

כאשר גופנו מתחיל לכאוב ולכאוב

היא חומקת חרש מהמשמרת.....

השמחה והעצב

בשבילה אינם שני רגשות נבדלים

היא פוקדת אותנו

רק כשהם מחוברים......

היא לא אומרת מאין תבוא

ומתי תעלם לנו שוב

אבל ברור שהיא מחכה לשאלות כגון

אלה

נראה

כי כשם שאנו צריכים אותה

אף כי היא צריכה אותנו

בשביל משהו."