מאמר:
על פרשת זאת הברכה/ אשר רביב
בס"ד
פרשת זאת הברכה (שמחה תורה)
פרשה וזאת הברכה אחרונה בספר דברים ובכל ספרי התורה ובה למעשה מסתיים רצף קריאות בתורה ונקראת תמיד בשמיני עצרת שנקרא חג שמחה תורה
בתחילת הפרשה מברך משה את שבטי ישראל פני מותו ולכל שבט מייחד משה ברכה משלו לאחר הברכות עולה משה להר נבו והאל מראה לו מרחוק את כל הארץ שם משה מת "ואיש אינו יודע את מקום קברתו עד היום" וכל העם מתאבלים עליו 30 יום ויהושע משרתו מקבל פיקוד ומחליף אותו ומשימתו להכניסם לארץ. התורה מסיימת שלא קם נביא כמשה בעם ישראל כמו שכתוב בפסוק "ְלֹא-קָם נָבִיא עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל, כְּמֹשֶׁה, אֲשֶׁר יְדָעוֹ ה', פָּנִים אֶל-פָּנִים"
הפסוק הראשון פותח: "זאת הברכה שברך משה לפני מותו" עוד לפני שמשה מברך ואומר מהי הברכה? פותח בשבחים על מעמד הר סיני וקבלת התורה ואין ראוי יותר מחג שמחת תורה להזכיר את מעלת וקבלת התורה והשבח שלפני קבלת התורה לעם ישראל בורא עולם חיזר בין אומות העולם והציע את התורה להם וסירבו כמו שכתוב בפסוק " וַיֹּאמַ֗ר ה' מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִֽימִינ֕וֹ אשדת אֵ֥שׁ דָּ֖ת לָֽמוֹ" רש"י מסביר :פתח תחילה בשבחו של מקום ואח"כ בצרכיהם קודם שתחל ברכה על עם ישראל כדאי להזכיר שהם קיבלו תורה שאומות העולם סירבו ולכן כדאי לברכם, שהרי קודם הלך לשעיר (אדום) וסירבו והלך גם להר פארן (ישמעאל) וגם סירבו ואז יש את ההכרזה שכולנו גדלנו מילדותנו על הפסוק "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב".
התורה היא ירושה לנו באופן שווה לכל חלקי עם ישראל והיא נטועה בליבנו כמו ירושה שלא נפרדים ממנה וכן ישנו את הביטוי של "קהילה" שיתוף אין אפשרות קיום התורה והמצוות ביחידות אלא בשיתוף כמו שאומרים חז"ל "לא ניתנו תורה ומצוות אלא לשתף בהם את הציבור" לכן בשמחה תורה אנו רוקדים ושמחים בכך שניתנה לנו התורה כמו שאומר אמר הרש"ב מליובביץ': את השעות של שמיני עצרת ושמחת תורה צריכים לייקר מאוד, בכל רגע אפשר לשאוב אוצרות בדליים ובחביות בגשמיות וברוחניות, וכל זה על ידי הריקודים…
עניין נוסף בפרשה ברכת השבטים שמברך משה כל שבט בברכתו שלו.. את שבט ראובן מברך משה כי למרות המעשה השלילי שראובן ביצע בעבר הוא יחיה בעולם הזה בין השבטים וירש חלק לעולם הבא; את יהודה הוא מברך כי המלכים שיעמדו משבט יהודה ינצחו בכל מלחמותיהם. הוא מזכיר את נאמנותו של שבט לוי לבורא העולם בחטא העגל ובפרשיות האחרות שאירעו בעת הנדודים במדבר. לפיכך, מכריז משה, שבט לוי ילמדו תורה לישראל וישמשו בבית המקדש. בנימין הוא ידיד ה', ובורא העולם בחר לשכון בחלקו – בית המקדש ישכון בחלק הארץ שיירש בנימין ארצו של יוסף מבורכת עד מאוד בפרותיה; יהושע בן נון, ממלא מקום יהושע, שמוצאו משבט יוסף, ינצח את אויביו ויכבוש את ארץ ישראל.
זבולון ויששכר ערכו שותפות ביניהם: זבולון יעסוק במסחר, בעוד יששכר ילמד תורה והם יחלקו ביניהם את שכר הלימוד. בחלק אשר ינחלו בארץ ישראל יהיו אוצרות טבע שיעשירו אותם. חלקו של שבט גד יהיה סמוך לגבול, ולפיכך בני שבט גד יהיו גיבורים. הם גם ילכו חלוצים במלחמת כיבוש הארץ ויקיימו את הבטחתם למשה רבינו לעמוד בראש המלחמה. מחלקו של שבט דן יצא נהר הירדן, ובחלקו של שבט נפתלי יפול ים כנרת; שבט אשר יתברך בשמן רב.. משה ממשיך ומברך את העם כולו: הם יהיו גיבורים ומארצם יחצבו ברזל ונחושת, דעו לכם כי אין כמו אלוקינו אשר יהיה בעזרכם. בורא העולם...
הפרשה מסתיימת במותו של משה כמו שהתורה מעידה.." משה מת בהר נבו בגיל מאה ועשרים. עד פטירתו וגם לאחר מכן עיניו לא כהו ולא נס ליחו. בורא העולם
נזכה ב"ה להתחבר למורשת התורה הציווי משה
חג שמח
