על הסרט התיעודי היטלר קריירה   / ראובן שבת 

בימוי:: כריסטיאן הרנדורפר, יואכים פסט 150 דקות 1977

כמדומני שראיתי את הסרט התיעודי, המרתק ועוצר הנשימה הזאת, שלוש פעמים.

הראשונה בהיותי תלמיד בכיתה י"ב. השניה בסוף שנות העשרים שלי והפעם השלישית הייתה כעת, בשלהי שנת 2021, ברשת נטפילקס.

בפרספקטיבה של השנים שחלפו, הרי יש לכל תקופה ותקופה בחיים את נקודת המבט האישית, המשתנה שלה.

כיום, ממרומי גילי (59), איני רואה את הסרט הזה כפי שראיתי אותו בגיל 18 או 29.

שינויים שחלו בי, בחיי, בנקודות ההשקה הכלליות, האוניברסליות, בוודאי השפיעו מאוד.

אבל הדגשים החשובים נותרו בעינם.

היטלר –קריירה, הוא סרט מכונן. בעיקר משום שיוצריו, וההיסטוריון יואכים פסט, שכתב על היטלר גם שני כרכים עבי כרס ומעניינים מאוד, קלעו היטב ואפשר לומר ביסודיות גרמנית ,לנבכי המהות של האיש הנורא הזה, לנוראות שביצעה גרמניה בתקופותו, לחידה המאוד מהותית ובלתי פתירה עד הסוף לגבי הרוע האנושי והכליון העצמי של הגזע האנושי.

הסרט, שהוא מעיקרו, אוסף ועריכה מלוטשת היטב של סרטונים וסרטים מתחילת שנות העשרים של המאה הקודמת ועד לסוף מלחמת העולם השניה, והטובים שבהם מהווים עבודות הקולנוע המדהימה של בימאית הבית של היטלר- לני ריפנשטאל, שאלמלא היא, החידות היו נותרות עלומות ובלתי פתירות.

אבל הסרט הזה הוא אוסף אנושי מאוד. ובלשונו של ניטשה הידוע-"אנושי, אנושי מדיי."

אנחנו צופים במנהרת הזמן, בגרמניה העלובה והעניה, והדקטנטית של תחילת שנות העשרים. רואים אנשים בקלוז אפ, שמזמן מתו והם כאילו שבים מהאוב ועולים לתחיה מול עיננו וברקע דיבוב מעולה באנגלית של קריין נפלא.

ואז נחשפים כמו במיתוס נוראי ונהדר כאחת, על מהות הרוע, סיבותיו וגורמיו, נגזרותיו, ההרס והכליון שלו.

היטלר קריירה אינו סרט קל לצפיה. אבל הוא עוצר נשימה ומרתק בכל רגע ורגע.

הוא מתאר את עלייתו האפלה של אדם אחד, אפל ורע, מתוך תהומות המאפליה, והניוול לעבר הנהגת גרמניה.

המצלמה מתעכבת פעם אחר פעם, על הבעות הפנים שלו, שפת הגוף שלו.

מרגעי השיא ועד רגעי השפל.

מבית הסוהר שאליו נכנס, עד לנסיקה המטאורית להנהגת גרמניה.

את הערצתם העיוורת ,הכמעט אירוטית של ההמונים, ואת השברון הקשה בהריסות ברלין לפני חורבנה.

אנחנו רואים את פאר הבניינים הגרמנים, את מצעדי המוות, את מצעדי השמחה המטורפת

הכל, בעין מצלמה בלתי אמצעית, כמיטב גאונותה הכבירה והמלוטשת של ריפנשאטל.

המצלמה הולכת עם היטלר, תומכיו, ההמונים, הנשים הגרמניות היפות, נופי הטירה שלו, פלגשו אווה בראון, חבריו הטובים באמת-גרינג, שפר ובעיקר גבלס, שאלמלא היה קיים היטלר לא היה היטלר

וכך-באופן הזה, אנו לא יכולים להימנע מלשאול את השאלה-"מה בעצם קרה כאן."

מה מהות ההתרחשות הזוועתית הזאת, על כל גווניה?

מה הסוד המסתורי, הכמעט מיסטי, שהעלה מביב שופכין, אדם צעיר, נווירטי מאוד, מסוכסך דעת, אבל חכם בהחלט עד גאון מבריק, והפך מציאות על פיה ופניה, שבשלה חרבה אירופה ומתו 50 מליון בני אדם.

הסרט-"היטלר קריירה" אינו נותן לזה תשובה אחת, אלא פסיפס של תשובות עם נתונים עובדתיים.

בגדול-הוא מראה ומצייר במצלמה כרונולוגית גם את עצמנו....

ומה קורה כאשר בני אדם, נסחפים במר ייאושם לאשליות, לשקרים ונותנים להם להוליך אותם אל הרס טוטאלי.

וכך ההקבלה המתעתעת הזאת-היטלר יצר אשליות ושקרים, והוליך לשם את עצמו ואחרים להרס טוטאלי.

השאלה היא האם האדם/ העולם/ המין האנושי  למד לקח כלשהו מכך.

כמדומני כי אין לזה תשובה חד- משמעית

אבל יש לפנינו סרט שהוא מלאכת מופת קולנועית, קיומית, אנושית, שמתוכה אנו יכולים , אם נרצה ללמוד ולדעת ממה וכיצד נוכל להיות גם זהירים יותר, ובכלל

סרט תיעודי שהוא יצירת מופת ממדרגה ראשונה, מומלץ בכל פה.