עם מיכל אברך על אמנות ומה שבדרך/ מארי רוזנבלום
אנו נפגשות בבית קפה שקט וחשוך. היא מתיישבת, מחייכת והופ...חיוך חולמני נסוך על פניה. היא משתרעת קמעא על הכיסא, נינוחה לחלוטין.
מדברת. מספרת. מסבירה.
אני מתחילה להבין את ציוריה, מול השלווה שלה שעוטפת גם אותי.
ציוריה נעים בין שמחה לשלווה. יש בו מרחבים, יערות, פרחים, סלעים, מים, אדמה. היא טוענת שזה הנוף שמול ביתה שהיא מכילה אותו ואחר כך מוציאה אותו.
כזה עושר צבעוני עם משיחות מכחול בטוחות וארוכות, עולם שאין בו רוע.
הצבע השולט בציוריה הוא לבן ואז מגיעים שאר הצבעים ונוגעים ומתלטפים ביניהם.
מול ציוריה, אני שואלת אותה מהו המסר אותו היא משדרת לילדיה והיא משיבה: "מוטיב של תקווה".
כאן אני ממשיכה "לחתור". משהו בי אומר תמשיכי לשאול, תגעי בה, יש משהו עמוק יותר שלא ירדת לסופו.
ואז, בשלווה הזו שלה, היא מספרת: "הציור מהווה עבורי דרך להביע עצמי ולהתחבר לאנשים. תמיד היה לי ברור שאלך ללמוד אומנות וחינוך מיוחד ולשלב את שניהם.
לשאלתי על הפער העצום בין ציוריה השמחים לעבודתה הקשה והאחראית עם נוער בסיכון היא משיבה :
" במשך כל חיי ציירתי ואיירתי ספרי ילדים ולמדתי תואר ראשון באומנות ותואר שני בטיפול באומנות.
אני ציירת ותרפיסטית באומנות שעובדת כבר יותר מעשרים שנה בבית ספר לחינוך מיוחד בפנימייה טיפולית לנוער בסיכון. אני חלק מצוות טיפולי גדול-תומך. אנחנו מקנים להם, בהדרגה, כלים להתמודדות עם קשייהם. הם לומדים, עובדים, מפתחים ביטחון עצמי, אמונה בעצמם ובעיקר מקבלים תקווה.
אני רואה בעבודה זו שליחות וזכות גדולה".
"עצם הציור בצבעים עזים ובמשיכות מכחול מהירות, משמח אותי וזו דרכי לבטא עצמי, דרך להתמודד עם חוויותיי השונות.
באמצעות הציור אני מבטאת את אותה כמיהה לאופטימיות, לתקווה, לחופש, אותה אני מעניקה למטופליי והדבר מועבר גם לצופים בציוריי".
וממשיכה ואומרת:
"כשאני מציירת, עצם העשייה משמחת אותי. דרך הציורים ניתן לחפש את השמחה והשלווה, מה שאנשים רוצים ומחפשים, במיוחד בתקופה זו."
כך היא מתווכת בין העולמות ! העולם הקשה, על כל רבדיו, וחיבור לאותה שלוה בציוריה, מעין מנוחה.
מצאתי בזה גילוי והסבר לחיבור בין העולמות של אברך. מציאות מול חלום. אופטימיות אל מול הכאב האנושי, אולי עד כדי סליחה וקבלה.
אני מציירת לרוב בסטודיו שבביתי. אוהבת לצייר כאשר ישנם אנשים סביבי תוך כדי שמיעת מוסיקה נעימה ומרגיעה. בדרך כלל מציירת על גבי קנווס גדול ממדים. משתמשת בצבעי אקריליק.
סגנונה האהוב הוא אימפרסיוניסטי ואקספרסיוניסטי.
אנו עוברות על כמה ציורים שלה והיא מסבירה לי מאין לקוח הציור. "זה מול ביתי..", הציור הזה הוא ממקום שטיילתי.....
בעקבות טיול ביפן הוקסמתי מפריחת הדובדבן הוורודה והעוצמתית. ציירתי מספר ציורים מהשראה זו."
אברך מאוד מעריכה את האומנית היפנית יאיוי קוּסַאמָה ומושפעת ממנה בציוריה.
בעקבות אהבה זו חל שינוי בסגנון ציוריה. ההבדל בולט ובהחלט מעשיר את ציוריה.
גם כאן מגיע לידי ביטוי עולמה הפנימי ועולמה החיצוני ממנו היא קולטת את יופיו וכיעורו ומעבדת אותו.
כך אנו נהנים מרבדים שונים בציוריה. כך אנו רואים את יצריה וסיפוריה, פרוסים ומגולגלים שכבות שכבות ומגיעים לכדי יצירה אחת שלמה .
כבר שנתיים אברך משתתפת בהתנדבות במיזם חשוב ורגיש "קהילה זוכרת יוצרת".
מטרת הפרויקט לקשר בין משפחות שכולות ואומנים, להביא ליצירה משותפת בתחום הציור, הפסיפס, הפיסול, הצילום והכתיבה.
המפגשים בפורומים השונים שנוצרו, אפשרו לגעת ברגשות, בתת מודע והתמודדות עם תכנים כואבים.
לאחר כמה פגישות משותפות של האומן והמשפחה , האומן מתחיל ליצור.
מיכל מציגה את עבודותיה ברחבי אירופה. עתה היא מופיעה בביאנלה בטוסקנה. לפני כן יצירותיה נבחרו למוזיאון באוסטריה.
ציוריה הוצגו בארטאקספן ניו יורק וכן בארוע הפיאק שבפריז ובגלריה קרוסל דה לובר שבמתחם הלובר, דרך גלריה אירופאית שמייצגת אותה.
בעקבות הצלחתה התבקשה להציג בביאנלה בפירנצה. נושא הביאנלה היה "נשיות" אותו בחרה להציג באופן אבסטרקטי.
עטורת פרסים רבים בתחום.
כדבריה "פרס הביא להשתתפות תערוכה, תערוכה הביאה לפרס, הכל מתגלגל."
