שִׁירָה לְיָבֵּלֶת עַתִּיקָה/ פזית אלעזר

בְּבַקָּשָׁה

אֲנַחְנוּ נִמְצָא אֵיךְ לִדְרֹךְ

עַל קְצוֹת אֶצְבָּעוֹתֵיךָ

שֶׁלּא אַכְאִיב לְיָבֵּלֶת עַתִּיקָה.

בִּזְהִירוּת

כָּך שֶׁתוּכַל  לִשְׁכֹּחַ פְּעָמִים

שֶׁאָמַרְנוּ נוֹאָשִׁים

עֲקוּדִים זֶה לְזוֹ

בִּסְעָרָת כְּעֲסִים נִמְהֵרֶת.

הֵן הָיִיתִי לְגַמְרֵי אַחֶרֶת

מְוָתֵרֶת

מוּתֵרֶת

יוֹדַעַת לְהָסִיר מִלִבְּךָ חֲלָקִים

כְּדֵי לְהָעִיר בְּךָ מִנְעָד מֻכָּרִים

סֹעַרֵי רְגָשׁוֹת אֲסוּרִים.

וְאַתָּה מַרְחִיקֵנִי מִמְּךָ.

וְאַתָּה לְבַדְּךָ

לֵךְ לְךָ

הִתְכַּנֵס וְחָבוֹר אֵלֶיהָ כַּלָּה

בְּנַפְשְׁךָ הִיא

כֻּלָּהּ

חִדָּה, דַּעְתָּנִית

וְאֵינָה מְקֵלָה.

* פזית אלעזר-משוררת.