תערוכת צילומים אמיר חודרוב/ מארי רוזנבלום 

לשבת מולו אחרי שכבר הכרתי את עבודותיו, זה לשבת ולנשום עמוק ולהכילו, את האיש המיוחד הזה.

לראשונה, פגשתי אותו בגלריה של שמעון בוזגלו בדרום העיר.

חודרוב הציג שם את צילומיו הענקיים, חגג עם חבריו את פתיחת התערוכה. עטור פרסום, ידען גדול במספר תחומים ויחד עם זאת מתגנב בו חיוך קטן של ביישנות.

ידעתי שפגישה וראיון עיתונאי עם חודרוב תהיה משולה עבורי להקפת החומות ביריחו .

ידעתי, חששתי, בצעתי.

בהכנת הכתבה סייע לי אמיר חודרוב בדייקנותו ובהוספת פרטים על פרטים.

דור 18 בארץ, טייס קרב בעברו. בהיותו בשחקים גילה את אהבתו לצילומים בשילוב אומנות. בגיל 15 החל לצלם ולצייר.,. עבודותיו גדולות ומורכבות ממאות צילומים שחוברו לידי יריעה אחת באורך של מטר וחצי ואפילו יותר. הוא מוסיף ואומר "כמה שיותר גדול, זה עדיף".

מצהיר בפניי כי אין קטגוריה בתחום הצילום שלא התמחה בה, בחן אותה לעומק. זו דרכו.

כך הוא חי ונושם.

משקיע עד כלות בכל תחום בו הוא מתעניין.

הוא משווה את ההתמחות שלו ללימוד משחק בתיאטרון, כשחקן הלומד את התפקיד, אשר עליו לבצע, ובכדי להיכנס לדמות השחקן לומד, מתבונן, חוקר, מנסה. שוב מנסה בארץ ובעולם. חוקר, חוקר, חוקר וכך הוא מגיע להתמחות שלו. יעידו מולו כל עבודותיו שהצריכו השקעה אינסופית, שלא תאומן.

אני מנסה להעביר את מה שהרגשתי בשיחתי עמו מתחת למה שנאמר וקולטת סודות. באוזני מתגנב לאיטו המשפט על שאול "בא לחפש את האתונות ומצא את המלוכה"..

לאט מתגנבת בתוכי ההבנה שכל מה שהוא והמיוחד שבו לא הואר דיו וכמובן שאיני מזלזלת בעבודותיו הנפלאות. הן בהחלט מעניינות  מסקרנות אבל יהיה זה עוול להתייחס רק לצילומים הנפלאים.

אז שאלתי אותו : " איך מצלמים צילום כמו כנסיית הקבר בירושלים?"

הצילום זכה  לפרסים בכל רחבי העולם ואפילו להיות מוצג בוותיקן.

תשובתו:" לצלם זה אירוע טכני, אך להרכיב ציור מהרבה צילומים, זה תהליך ארוך ומייגע, אבל גם הוא טכני, כמו ציירי הפרסקו בתקופת הרנסנס שציירו ציורי ענק כל קירות של כנסיות ואתרים חשובים. ציורי הענק מורכבים  מחתיכות קטנות שצוירו בכל יום וחוברו לעבודת ענק. זה היה התהליך  לאחר יצירת האומנות עצמה על ידי האומן.

חודרוב מספר על עצמו:

" מגיל צעיר ציירתי וצילמתי להנאתי ובגיל 17 נחשפתי לראשונה בביקור בקפלה הסיסטינית בוותיקן שברומא.

עבודות הענק המופלאות של "בריאת העולם" ו"יום הדין" של מיכלאנג'לו הביאו אותי למחשבה כי כך צריך לצלם.

אני זוכר שישבתי שם במוזיאונים שעות בכדי להבין ולנשום את העוצמה של העבודה.

לקח לי יותר מ 45 שנים לפתח ולהגיע ליכולת הטכנית של חיבור מאות צילומים ליצירה אחת, מאין "פרסקו" דיגיטלי.

ההחלטה על כנסיית הקבר נבעה מהתשוקה שלי ליצור יצירה שתעביר בו זמנית את קדושת המקום הנחשב בעיני העולם הנוצרי לאתר הקדוש מכולם ואת היופי הקיים במבנה עצמו.

קשה היה לי לראותו עקב המבנה החשוך שבתוך הכנסייה.

מיכלאנג'לו גדול אומני הרנסנס אמר "אדם מצייר באמצעות תבונתו, ולא באמצעות ידיו".

המשמעות של התהליך שאומן עובר לפני היצירה עצמה , הוא תהליך רגשי תוך כדי התחברות רגשית ופיזית למקום.

ביקרתי בכנסייה כ- 40 פעמים לפני ביצוע הצילומים. קראתי ולמדתי על הנצרות והכנסייה עצמה.

רציתי  למצוא זוויות צילום נכונות. וביחוד לחוש רגשית את המקום, לשוחח עם המבקרים ואנשי הדת של המקום, ולהתבונן במבנה עצמו, ביופיו ובייחודיות שלו.

ברגע שחשתי כי כל המימדים מתחברים לי נכון, ניגשתי לביצוע אוסף של 270 צילומים שחוברו ליצירת האומנות הסופית.

האירוע המרגש עבורי היה הרגע בו סיימתי את העבודה. הרגשתי שלמות עילאית -  רגש ועוצמה חברו בתוכי יחדיו.

בנוסף, וללא כל ספק הזכייה במקום הראשון ב - London Art Biennale או בבחירת הצגת העבודה בוותיקן ובבניין אונסקו בפאריז, גרמו לי לשמחה רבה.

אוסיף ואומר, כמעט בכל פרויקט שאני לוקח על עצמי, מבחירה אישית או הזמנה לתערוכה, כמו תערוכת בתי הכנסת שהייתה במוזיאון בחולון, אני מעביר את עצמי באותו תהליך של חקירה רגשית ביחד עם לימוד והכרות אינטימית עם המקום לפני תחילת העבודה.

יצירת "כנסיית הקבר" או יצירת "ישיבת פונוביץ" בבני ברק עוברים אצלי תהליכים זהים ומקיפים לפני המוכנות לצלם את הצילומים לעבודה עצמה. "

לצורך צילומיו של העיר העתיקה ביקר בכנסיית הקבר כ-40 פעם. ראיין את אנשי המקום המוסלמים, בדק את כמות ואיכות האור באותו יום בשבוע, באותה שעה, פנה לחברת הניקיון במקום לקבל הסברים על האור והחושך, יצר חברויות, עלה על הגגות הפרטיים, חיפש זוויות, עמד וחכה .

בהר הבית חקר את זמן הגעת הבישופ לתפילה, בדק את רגע תזוזת המאמינים מהקבר בהגיע הבישופ לתפילה ורק אז החל לצייר סקיצות.

בודק את החלל, איזה צבעים רואים מאיזה מקום, כמה אור וכמה חושך. בודק מתי אותו זקן פותח את שער הכנסייה, מודד את אורך התפילה האורכת כ-4.5 דקות ואז מצלם 2500 צילומים במשך חודשים רבים.

שם דגש על הפיגמנטים של החומרים ו.....חולם על לימוד בודהיזם כהלכתו.

אני חשה שאולי אין סדר בדברים. כל כך הרבה עשייה, כל כך הרבה דייקנות ועומק, כמעט לא הגיוני שאדם אחד מסוגל לכל אלה ואז אני שואלת:

"אז במה עוד התמחית?"

חודרוב: "אני קורא הרבה ספרי פילוסופיה וביחוד על גדולי הפילוסופים של המאה העשרים." 

שאלה-"מה עם הזן?"

תשובה: "למדתי לחיות עם הזן".

אני מנסה לתאר לכם , מי הוא האיש ומרגישה שעדיין לא חדדתי את איכויותיו.

ב"בידרמן-גלריה לאומנות" מצאתי כמה משפטים המבארים, גם הם , את האיש המיוחד הזה:

"אמיר מחפש את הלא מובן והלא ידוע, ועל אף האלמנטים המצולמים שהם כל כך מוכרים וידועים לכולנו. הוא מייצר סימני שאלה......  בסדרת צילומי הכנסיות והמקומות הקדושים, בהן מצליח אמיר להעצים את גודלו הפיסי של המקום, המזכיר את אמנות הזרם הרומנטי במאה ה-19, שם הודגשה קטנותו של האדם ביחס לגדולת האל והבריאה,

יצירותיו נמצאות באוספים רבים וחשובים בארץ ובעולם."

במקביל לכל עבודותיו הוא טרח להקים קבוצת צלמים שגדלה והתעצמה, בפייסבוק.

הקבוצה מונה כ-3000 אנשים בשם PHOTO GROUP   ובה הוא לימד אנשים לצלם. עיסוק זה הצריך הרבה השקעה. עד היום הקבוצה הזו גדלה כל העת ודור חדש ממשיך אותה.

ועכשיו , מה שנותר, לראות ולהינות מיצירותיו.