שיר:
מזוודות / ליאור לוי

אֲנִי יוֹצֵא מֵהַבַּיִת לְכָל מִינֵי עִסּוּקִים,

כְּבָר אֶמְצַע אוֹקְטוֹבֶּר,

אֲבָל עוֹנַת הַחַמְסִינִים

עוֹד כָּאן.

אֲנִי יוֹצֵא מֵהַבַּיִת וּמְקַוֶּה

לִפְגּשׁ בָּךְ

בְּאַקְרַאי אוֹ בִּמְכֻוָּן,

אִם לֹא הָיִיתִי חוֹשֵׁב שֶׁאוּלַי

אֶפְגּשׁ בָּךְ,

לֹא הָיִיתִי יוֹצֵא מֵהַבַּיִת,

לֹא הָיִיתִי יוֹצֵא מֵהַמִּטָּה בִּכְלָל.

לֹא, זֶה לֹא נָכוֹן.

הָיִיתִי עוֹשֶׂה אֶת מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה

רַק שֶׁהָיִיתִי נוֹסֵעַ קַל

לֹא הָיִיתִי נוֹשֵׂא בְּתוֹכִי

מִזְוָדוֹת כִּבְדוֹת מִשְׁקָל.

                                    מתוך "פיצול", הוצאת קתרזיס