שיר:
קמילה/ יצחק גוילי
קְמִילַת הַפֶּרַח
נְשִׁירַת עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת,
לְאַט לְאַט,
כִּמְעַט בְּלִי לְהַרְגִּישׁ
מִתְרַחֵשׁ הַמָּוֶת הַזֶּה.
קְמִילַת הַפֶּרַח
נְשִׁירַת עֲלֵי הַכּוֹתֶרֶת,
לְאַט לְאַט,
כִּמְעַט בְּלִי לְהַרְגִּישׁ
מִתְרַחֵשׁ הַמָּוֶת הַזֶּה.
יֵשׁ וְהַיֹּפִי מְחַלְחֵל לְאִטּוֹ
עַד שֶׁאַתָּה מַבְחִין בּוֹ,
אוֹ בְּהֶעְדֵּרוֹ.
הַמּוּבָן מֵאֵלָיו יֵחָשֵׁב בִּמְלוֹאוֹ
רַק כַּאֲשֶׁר יַגִּיעַ אָבְדָנוֹ.
